תפקידה של הרשות המקומית בקידום ניידות והשתתפות חברתית בקרב זקנים: ממצאי מחקר ניתוח נתוני עתק – פרויקט MUNI100

רקע:
רוב הזקנים בישראל (כ-98%) חיים בקהילה, ואיכות חייהם מושפעת במידה רבה מהסביבה המקומית. בשנים האחרונות מתרחבת ההכרה בתפקיד הרשויות המקומיות בקידום הזדקנות פעילה ובריאה, באמצעות עיצוב סביבות נגישות, מכלילות ובטוחות.

מטרה:
לבחון את תרומת מאפייני הרשות המקומית ליציאה מהבית, הליכה והשתתפות חברתית של זקנים, ולהעריך את משקלם ביחס למאפיינים אישיים ותפקודיים.

שיטות:
המחקר מבוסס על נתונים של 12,360 בני 65+ מ-18 רשויות מקומיות המשתתפות בתכנית Muni100 בהובלת ג`וינט אשל ומשרדי ממשלה. נעשה שימוש במודלים סטטיסטיים ובכלי למידת מכונה (Random Forest SHAP) לזיהוי גורמים מנבאים יציאה מהבית, הליכה והשתתפות חברתית. המשתנים כללו מאפיינים אישיים ותפקודיים לצד מאפייני רשות מקומית: נגישות פיזית של המרחב הציבורי, נגישות למידע, נגישות כלכלית, תחושת שייכות, תחושת ביטחון ותפיסות גילנות.

ממצאים:
מאפיינים אישיים כגון תעסוקה, מצב בריאות ורמת השכלה נמצאו כמנבאים מרכזיים; עם זאת, נמצא כי למשתני רשות מקומית השפעה דומה ואף גבוהה יותר. ניתוח SHAP הראה כי גורמים ברמת הרשות תרמו בין 39.7% ל-50.5% מהיכולת לנבא את התוצאים. השפעתם הייתה בולטת במיוחד בערים גדולות וברשויות חזקות, בהן עלתה על השפעת המאפיינים האישיים.

מסקנות והשלכות למדיניות:

הממצאים מדגימים כי ניתוח נתוני עתק באמצעות כלים מתקדמים מאפשר לזהות את תרומת הסביבה המקומית לתפקוד והשתתפות של זקנים. לרשויות המקומיות תפקיד מרכזי בעיצוב תנאים ליציאה מהבית, הליכה ולהשתתפות, דרך חיזוק נגישות פיזית, חברתית ומידעית וצמצום גילנות. ממצאים אלו תומכים בפיתוח מדיניות מבוססת-נתונים ברמה המוניציפלית לקידום הזדקנות מיטבית.