ניבוי התדרדרות תפקודית של ניצולי שואה

רקע:

תכנון שירותי טיפול ארוך טווח בזקנה מחייב התמודדות עם מגמות דמוגרפיות ותפקודיות מנוגדות: מצד אחד, הצטמצמות האוכלוסייה; מצד שני, החמרה במצב התפקודי של הנותרים. הג’וינט (JDC-FSU), בשיתוף ועידת התביעות, מעניק שירותי טיפול ביתי לניצולי שואה במדינות ברית המועצות לשעבר (FSU), בהתאם לרמות תפקוד המוגדרות במסגרת מערכת זכאות מובנית. שימוש בנתוני עתק יכול לסייע בתכנון תקציבי ארוך טווח לשירותים אלו.

מטרת העבודה:

לספק הערכה מבוססת נתונים של היקף שעות הטיפול הביתי הצפוי בשנים 2025–2040, תוך שילוב בין תחזית דמוגרפית לבין שינוי במבנה התפקודי של האוכלוסייה.

שיטה:

במחקר נעשה שימוש במאגר נתונים אדמיניסטרטיבי רחב היקף לאורך זמן (2014–2024), הכולל את כלל מקבלי השירותים במדינות ה-FSU וכן מידע על אוכלוסייה הזכאית בפוטנציאל להצטרף לשירות. פותח מודל תחזית דמוגרפי אינטגרטיבי המשלב הנחות לגבי תמותה, הגירה וכניסה לזכאות, בד-בבד עם מסגרת אנליטית משולבת להערכת ההתפלגות בין רמות התפקוד, הכוללת אקסטרפולציה של מגמות, התאמות מבניות ומודלי רגרסיה.

ממצאים:

למרות שהאוכלוסייה הזכאית הגיעה לשיא גודלה בשנת 2019, הביקוש לשעות טיפול צפוי להמשיך ולגדול ולהגיע לשיא בשנת 2026. לאחר מכן היקף השעות צפוי להצטמצם בהדרגה תוך כדי מעבר של זכאים מרמות הזכאות הנמוכות לגבוהות.

מסקנות:

המחקר מדגים כיצד שילוב שיטתי של נתוני עתק אדמיניסטרטיביים עם מודלים דמוגרפיים מאפשר להמיר מגמות מורכבות לאומדנים יישומיים לתכנון מדיניות. בנוסף לאומדן המאפשר תכנון תקציבי, הממצאים מצביעים על תופעה שאנו עדים לה: עם העלייה בגיל האוכלוסייה מצטמצמת, יכולת התפקוד נחלשת ועולה הצורך בסיוע. הדבר בולט במיוחד בנתונים אלו, אודות ניצולי שואה, המהווים אוכלוסייה סגורה. תהליך זה תומך בתכנון משאבים מדויק, בהתאמת שירותים לאוכלוסיות בסיכון ובהובלת מדיניות מבוססת-נתונים בשירותי טיפול ארוך טווח.