גירושים מאוחרים ותפיסת גיל הזקנה כמבנים זה את זה: פרספקטיבה דיאדית

רקע: גירושין בגיל המאוחר (60+) משכו תשומת לב אקדמית לצד העלייה בשכיחותם, וחשפו כי אחד המניעים לגירושים בגיל המאוחר היא התובנה הקיומית ש"זה עכשיו או לעולם לא". עם זאת, פרספקטיבה דיאדית על האופן שבו בני זוג לשעבר שהיו נשואים זה לזו שנים רבות (35+ שנים) חווים גירושין בגיל מאוחר יכולה לקדם את הבנת תפיסת הגיל בזקנה לגבי עיתוי של הגירושין בגיל המאוחר.

מטרת העבודה: בהתבסס על פרספקטיבת מהלך החיים, מטרת המחקר האיכותני קונסטרוקטיביסטי הזה הוא לחקור את ההבניה המשותפת של גיל זקנה וגירושין מאוחרים מפרספקטיבה דיאדית.

שיטות: עשרה זוגות הטרוסקסואלים שהתגרשו (n=20 בני זוג לשעבר) בסביבות גיל פרישה לאחר עשרות שנים של נישואין בהם גידלו משפחה, השתתפו במחקר. כל אחד מהמשתתפים התראיין בנפרד.

ממצאים ומסקנות: הממצאים מראים שבכל הזוגות, לפחות אחד מבני הזוג לשעבר תפס את החיים המאוחרים כהזדמנות לחידוש דרך גירושין. בחלק מהזוגות, שני בני הזוג לשעבר חלקו תפיסה זו, בעוד שבאחרים רק אחד מבני הזוג חווה גירושין מאוחרים כמאפשרים חידוש, בעוד שהשני תפס זאת כהעדר יכולת לחידוש, כאובדן או כהתדרדרות וזאת ללא קשר למגדר. ראוי לציין שלא נמצאו זוגות שבהם שני בני הזוג תפסו את השלב המאוחר יותר בחיים כהעדר יכולת לחידוש דרך גירושין. גירושין, בין אם רצו בכך ובין אם לא, הבנו מחדש את תפיסות גיל הזקנה של בני הזוג לשעבר. בסך הכול, הממצאים מצביעים על כך שכדי שנישואים רבי שנים יתפרקו בגיל מאוחר יותר, לפחות אחד מבני הזוג צריך לתפוס את הזקנה כהזדמנות להתחדשות ולא כתקופה של ירידה, מסקנה שניתן היה להסיק רק באמצעות ניתוח דיאדי של זוגות לשעבר.