
רקע:
העלייה בתוחלת החיים בישראל מלווה בגידול במספר שנות החיים עם מגבלות תפקודיות ובעלייה בביקוש לשירותי סיעוד וטיפול ממושך ובמקביל בגובה ההוצאה הציבורית בתחום. במקביל, גוברת ההכרה בצורך לעבור ממדיניות המתמקדת במתן מענה לתלות קיימת למדיניות פרואקטיבית של מניעת הידרדרות תפקודית ודחיית התקופה שבה האדם תלוי בעזרה בביצוע פעולות יומיומיות. מניעת הידרדרות תפקודית ודחיקת תלות היא אחד מהיעדים המרכזיים לקידום החוסן הבריאותי של בני 65+, כחלק מהיערכות בין-משרדית רחבה להזדקנות האוכלוסייה.
מטרת העבודה:
להציג מסגרת מושגית למונח "דחיקת תלות" ולבחון את התפתחותו כעיקרון מארגן בתחום ההזדקנות והסיעוד בישראל, תוך חיבור בין ספרות בין־לאומית, מדיניות ממשלתית ומודלים המיושמים בקהילה.
שיטות:
ההרצאה מבוססת על סקירת ספרות תיאורטית ואמפירית בתחום ההזדקנות הבריאה (Healthy Aging) ודחיקת תלות, ניתוח מסמכי מדיניות ותוכניות לאומיות מישראל ומהעולם, ובחינה אינטגרטיבית של מודלים ותכניות בין־מערכתיים המקודמים כיום על ידי משרדי ממשלה, קופות חולים וגופים ציבוריים בישראל.
ממצאים ומסקנות:
בחינת המגמות מלמדת על מעבר הדרגתי מגישה תגובתית לגישה מניעתית המתמקדת בשימור תפקוד, מתן עצמאות, ניידות, שייכות ומשמעות לאורך החיים. בהתאם לכך, מתפתחים בישראל מודלים חדשים הכוללים זיהוי מוקדם ומעקב אחר? של סיכון להתדרדרות תפקודית , שירותים המתמקדים בדחיקת תלות ברמות הסיעוד הנמוכות, מניעת נפילות, התאמות בית ושירותים קהילתיים מקדמי תפקוד.
הספרות הבין־לאומית מדגישה כי השקעה בקידום בריאות, השתתפות חברתית והתערבויות מניעתיות עשויה לדחות תלות, לשפר איכות חיים ולהפחית עומס טיפולי הן עבור האדם הזקן ומשפחתו והן עבור מערכת הבריאות והרווחה.
