סדנאות פרישה מבוססות לונג`ביטי כגשר לחוסן ולרווחה נפשית

רקע: מרבית תוכניות ההכנה לפרישה במדיה ובארגונים מתמקדות כיום באופן בלעדי בהיבטים פנסיוניים-פיננסיים. בהתאמה, פורשים רבים מגיעים אליהן מתוך ציפייה לקבל מענה ממוקד לחרדה כלכלית. עם זאת, הספרות הגרונטולוגית מצביעה על כך שהסתגלות מוצלחת ואריכות ימים מיטבית נשענות בראש ובראשונה על משאבים פסיכולוגיים, תחושת משמעות ואוטונומיה, המשמשים כגורמים ממתנים ללחץ הכלכלי.

מטרת המחקר: לבחון את האפקטיביות של שילוב עקרונות מדע אריכות הימים ומודל ה"איקיגאי" בסדנאות פרישה חווייתיות, כמהלך המסיט את מיקוד המשתתפים מחרדה פיננסית צרה לעבר תפיסה הוליסטית של ניהול משאבי חיים. הסדנאות שילבו תרגול חווייתי לפיתוח "אוריינות לונג`ביטי", חיזוק תחושת המסוגלות, התמקדות בהזדמנויות ורכישת כלים להתמודדות עם האובדנים הנלווים לתהליך הפרישה, לצד הקניית כלים יישומיים בתחום הפיננסי והפנסיוני.

שיטות: המחקר בוצע בגישה איכותנית-פנומנולוגית, והתבסס על ראיונות עומק חצי-מובנים עם 40 משתתפים (שכירים) המאופיינים באוריינות פיננסית נמוכה ובצפי לפנסיה נמוכה.

ממצאים ומסקנות: ממצאי הניתוח העידו על שינוי תפיסתי ועל מעבר מעמדה פסיבית להתנהלות פרואקטיבית. בהלימה למחקרים הקושרים בין מטרת חיים לרווחה נפשית, המודל הפחית את רמות החרדה והמחיש כי ניהול משאבים מודע ושימור התפקוד הקוגניטיבי והגופני קריטיים לרווחה הנפשית אף יותר מסך ההכנסות הצפויות. הממצאים מדגישים את הצורך של קובעי מדיניות וארגונים לשנות את פרדיגמת ההכנה לפרישה, ולעבור מתוכניות ממוקדות-תקציב לתוכניות מבוססות חוסן ולונג`ביטי, המגבירות את תחושת השליטה והמסוגלות של הפרט עם כניסתו לתקופת החיים החדשה.