השוואת תפקוד ועומס טיפולי בקרב מטפלות חוק סיעוד: בנות משפחה ושאינן בנות משפחה

רקע

השינויים בתחום הסיעוד בעקבות הרפורמה בחוק הסיעוד בשנת 2018 והחלטות הממשלה בנוגע לענף המטפלות בשנת 2020 הובילו לעלייה ניכרת במספר מקבלי גמלת הסיעוד ובמספר המטפלות המועסקות במסגרת החוק. מגמות אלה חידדו את הצורך בבחינת מאפייני המטפלות, ובפרט בהבנת ההבדלים בין בנות משפחה מטפלות לבין מטפלות שאינן בנות משפחה.

מטרות

לאפיין את מטפלות גמלת הסיעוד מבחינת העומס הנובע מן הטיפול; להשוות בין מטפלות בנות משפחה לבין מטפלות שאינן בנות משפחה ולבחון סוגיות הקשורות בהעסקת בני משפחה כמטפלים במסגרת חוק סיעוד.

שיטות

המחקר שילב שיטות מחקר כמותיות ואיכותניות: ראיונות טלפוניים סגורים בחודשים 10-12/2024 עם מטפלות ומטפלי גמלת סיעוד (515= (n ראיונות פתוחים למחצה בחודשים 7-11/2024 עם מטפלות ומטפלים (33n=) ועם בעלי תפקידים בקרב נותני השירותים (20n= ).

ממצאים ומסקנות

54% מהמטפלות במחקר הן בנות משפחה, 40% אינן בנות משפחה ו־6% מטפלות הן בבן משפחה הן במטופל שאינו קרוב משפחה.

בהשוואה למטפלות שאינן בנות משפחה, בנות משפחה:

מטפלות בזקנים במצב תפקודי קשה יותר, מעניקות סיוע בהיקף רחב יותר ומדווחות יותר על פגיעה בתעסוקתן בעקבות הטיפול.

מדווחות בשיעורים גבוהים יותר על עומס טיפולי כבד.

מספקות טיפול זמין ומיידי גם כאשר המניע המרכזי לעבודה הוא כלכלי.

משתתפות פחות בהכשרות מקצועיות ומביעות פחות עניין בהשתתפות בהן.

בעלי תפקידים תיארו את העסקת בני המשפחה כמורכבת מבחינת פיקוח ובקרה, לצד הכרה בתרומתם להיקף הטיפול.

מוצע לחזק מנגנוני רגולציה ופיקוח של המוסד לביטוח לאומי כדי לצמצם כשלי שוק בתחום.