רשויות הניקוז הפועלות מתוקף חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות הקיים מ- 1957, פעלו במשך שנות קיומן בעיקר להסדרת הניקוז מהשטחים העירוניים והחקלאיים אל עורקי הניקוז שהם בעיקר הנחלים, אשר שימשו להעברת כל הנגר העילי אל המורד: הים התיכון באגנים המערביים ונחלי הירדן והערבה באגנים המזרחיים.
ההתייחסות למי הנגר הייתה כמטרד שצריך לסלק אותו במהירות, על מנת שלא ייגרם נזק. ולא כמשאב שצריך לנצל ולשמר אותו, גם למען הדורות הבאים.
כבר ברפורמה הקודמת ב- 1996, נקבע גבול רשויות הניקוז על פי תפיסה וראייה אגנית המתייחסת לאגן ניקוז טבעי ושלם.
ראייה אגנית זאת, הסמכת רשויות הניקוז כרשויות נחל והאצלת התפקידים
מכוח חוק רשויות נחלים ומעיינות על רשויות הניקוז, הביא לשינוי מהותי בתפיסת העולם והתכנון של רשויות הניקוז.
חל מעבר מראייה ניקוזית-הנדסית , לראייה של ניהול נגר תוך שילוב היבטי סביבה ואקולוגיה, והשילוב שלהם בנחל.
רשויות הניקוז הפנימו שהנחל הוא רב שימושי ומשמש הן כמובל למי הנגר העילי, כולל שיטפונות, והן כאתר לפעילות סביבתית-אקולוגית ותמיכה לפעילות של נופש ופנאי.
עקב שינוי תפיסה זו. הנחלים הופכים, אם כי לדעת חלק מאנשי הסביבה לאט מדי, מהחצר האחורית לחצר הקדמית, והמים הופכים ממטרד למשאב שיש לנצלו הן לצרכי משק המים והן לצרכי הטבע.
ניהול נכון של מי נגר מחייב הכנת תכנית אב ברמה אגנית המתייחסת לכל מרחב האגן עם מיקום והבחנה בין שטחים מבונים לשטחים פתוחים ותוך התייחסות לגובה המים ולזרימות ידועות וצפויות בשטחים אלו.
התכנית האגנית תפיק בכל אגן מס' תוצרים חשובים:
1. איתור שטחים במעלה האגן לצורך יצירת מבנים לריסון שיטפונות. כמו מאגרים, מלכודות נגר ועוד.
2. קביעת שטחים שישמשו בחלק מהזמן לאגירה , השהייה והחדרה של מי נגר.
3. איתור שטחים שיוכרזו כפשט הצפה במורד האגן.
4. הנחיות לספיקה מרבית, לספיקת תכן לביצוע מפעל ניקוז וכן להגדרת ספיקה נדרשת לשיקום נחלים וסביבתם.
5. ניתן, במידה מסוימת, להתחייב בתכנית אב זו, גם לאיכויות המים השונות במורד התכנון.
בגישה זאת של ניהול נגר, טמונה תועלת רבה הן לשימור מים (נגר) והן לשימור קרקע, וכן קיים בה פוטנציאל למניעת נזקי שיטפונות, בעלות נמוכה מהעלות הנדרשת בניקוז הקונבנציונלי הנהוג כיום.
הרעיון הבסיסי בניהולי נגר הוא להשאיר בכל יחידת שטח נתונה, בתחום האגן,
את מירב כמות הנגר הנוצרת בה או זורמת אליה מהמעלה, באמצעות החדרה לתת קרקע. אגירה ו/או שימוש ישיר . תוך איזון להגן ביחידת שטח זו מנזקי שיטפונות והצפות.
יחידות שטח אלו יכולות להיות בנגר העירוני: בית, שכונה, מרכז מסחרי ועוד, ובנגר החקלאי שדה חקלאי או ריכוז של שטחים מעובדים.
תכנון נכון של ניהול נגר מטרתו למזער את ספיקת השיא של הנגר לסוגיו באמצעות השהייה, אגירה, החדרה וניצול. וכן, היכולת להתאים את הנגר ליצירת איכות חיים בנחל, בסביבתו ובשטחים הפתוחים ברחבי האגן.
המים, הן בנחל האיתן והן בנחלי האכזב – בזרימה עונתי בחורף, הם הביטוי הייחודי של הנחל, עליהם נסמכות כל המערכות האקולוגיות, הנופיות והכלכליות.
מדיניות נבונה של ניהול נגר תהפוך את הנחלים גם לכלי עיקרי בפיתוח לשימושי פנאי, נופש ותיירות לאורך הנחל וסביבתו.
