בעשורים האחרונים, העלייה חדה בשימוש ברכב וההרחבה המואצת של תשתיות הכבישים בישראל, גרמו להגדלה משמעותית וירידה באיכות של תשטיפי כבישים, מי הגשם ששוטפים את הכביש וזורמים לסביבה. מים אלו ידועים כעשירים בכמויות גדולות של חומרים אורגניים קשי פירוק (בעיקר PAHs) ומתכות כבדות. התשטיפים הנם מזהם סביבתי משמעותי ונמצאו בארץ כגורמים לנזק לחיות מודל כמו דפניות (Daphnia magna) וקרפדות ירוקות (Bufo viridis), גם לאחר מיהול משמעותי. התשטיפים יכולים גם לגרום לנזק רב לשכבת הקרקע העליונה ולמי התהום, אולם נכון להיום הם לא מטופלים.
תעשיית שמן הזית בישראל מייצרת מידי שנה כ-55,000 טון גפת. תוצרת זו מהווה מטרד סביבתי ולכן ישנה חשיבות במציאת פתרון כדאי וכלכלי לפסולת זו. בעבר נמצא כי לגפת מבנה כימי בעל חומצות הומיות ופלוביות שיכולות להוות אתרי ספיחה מצוינים למתכות כבדות. מחקרים נוספים מצאו כי הגפת יכולה לספוח מזהמים אורגנים כמו קוטלי עשבים, קוטלי חרקים תרכובות פנוליות וצבעים אניונים וקטיונים. במחקר הנוכחי נבדקו 2 סוגי גפת, האחד שמקורו מתערובת של גלעין הזית וקליפתו (ציפת הזית), והשני שמקורו מן הגלעין בלבד ליכולתם בספיחת מתכות כבדות ופוליארומטים הקיימים בתשטיפי כבישים. נבדקה יעילות הגפת בספיחת PAHs מתמיסת מים מזוקקים שעברו "ספייקינג" בתרכובות שונות, התבצע אפיון כימי של תשטיפי כביש והתבצע ניסוי מנתי עם תשטיפי הכבישים והגפת הנ"ל. תוצאות הניסוי מראות כי לגפת מהסוג הראשון יכולת לספוח כ-88% מפוליארומט מסוג pyrene ו48% מפוליארומט מסוג Anthracene. הגפת שמקורו מהגלעין בלבד חסר יכולת לספוח אליו פוליארומטים מכל סוג שנבדק, ואף נראה כי מספח מסוג זה פולט תרכובות שונות לסביבה. נמצא כי גפת מהסוג הראשון סילק כ-50% מסך כל החומריםהאורגניים שהיו בתשטיפים באופן טבעי.
