רקע:
מבחן תגר עם האזנה לקולות הנשימה הוא אחד מהכלים לאבחנת אסתמה בקבוצת הגיל הרך.
מטרה:
בחינת ההשערה כי תגר אדנוזין בילדים קטנים, יכול לעזור לרופא המטפל לאבחן ולטפל באופן טוב יותר באסתמה בגיל הרך.
שיטות:
המחקר הינו מחקר עקבה (cohort) רטרוספקטיבי וכלל 159 ילדים (26-131 חודשים, ממוצע 54.5 חודשים) עם תלונות
נשימתיות חוזרות, אשר עברו את התגר במכון הריאות, הדסה עין-כרם ירושלים, בין השנים 2004-2010.
תוצאות:
נמצאו 73 תגרים שליליים, 86 תגרים חיוביים, מתוכם: 51.2% היו בדרגת חומרה קשה, 17.4% בינונית, 31.4% קלה. יכולת חיזוי לקצרת
3 שנים לאחר התגר נעה בין 73.3% לבין 88.89% על פי הגיל בעת ביצוע התגר.
נמצא קשר מובהק בין חומרת התגר לבין אבחנה של קצרת 3 שנים לאחר התגר (p=0.018), וגם לבין אבחנת קצרת כיום
(p=0.018) בגיל בית ספר.
נמצא קשר מובהק בין חומרת התגר לבין הארעות ביקורים במיון ואשפוזים לאחר התגר (p=0.05).
תגר חיובי השפיע על הוספת טיפול באופן כללי (p=0.03) ועל תוספת טיפול מניעתי בלבד (p=0.01). תגר חיובי הוריד את מספר הביקורים במיון / אשפוזים בשלוש שנים שלאחר התגר (p=0.016).
תגר שלילי הוריד טיפול מניעתי בצורה מובהקת (p=0.023).
נמצא כי קיים קשר מובהק (p=0.022) בין רמות גבוהות של IgE בגיל הרך לבין אבחנת קצרת 3 שנים לאחר התגר.
מסקנות:
תגר אדנוזין נמצא ככלי יעיל בידי הרופא לטפל בילדים קטנים אשר חשודים באבחנה של קצרת. תוצאות התגר מסייעות לרופא להתאים את הטיפול התרופתי וכפועל ישיר מכך להשפיע לטובה על הפרוגנוזה של המטופלים. תגר אדנוזין בגיל טרום בית ספר יכול לנבא טוב מי מהילדים יסבול מקצרת גם בגיל בית
ספר.
