הפקת לקחים ממעקב במשך 7 שנים (2007-2013) אחר 2,600 ילדים (גיל 5-18 שנים) עם הפרעת קשב

שלומי ענתבי
ADHD, מכבי שירותי בריאות
הפרעת קשב וריכוז זו הפרעה התנהגותית נפשית הטרוגנית. שכיחותה בארץ בילדים מוערכת בעבודתי 9.6%. ישנה אי בהירות באשר לשכיחות ההפרעה בילדים, דרגות חומרת ההפרעה, מתי נדרש טיפול תרופתי להפרעה, והאם יש אבחון יתר וטיפול יתר. מטרת העבודה להתמודד עם שאלות מטרידות אלה ולהפיק לקחים כדי לאפשר אבחון וטיפול נכונים בהפרעה. לשם כך סוכם מעקב במשך 7 שנים אחר 2,600 ילדים בגיל 5-18 שנים. בנים 65% ובנות 35%. מעדות המזרח 62% , מאשכנז 38%. הממצאים: אובחנו בדרגת חומרה: בינונית-קשה 26%, טופלו 92%. קלה – בינונית 15%, טופלו 85%. קלה 52%, טופלו 72%. הפרעה גבולית 7%, טופלו 35%. לאור הממצאים סווגו הילדים לשבע דרגות חומרה עם מאפייניהם השונים, ונקבע הצורך לטיפול או לא. מסקנות: 26% מהילדים אובחנו בחומרה בינונית-קשה, בעוד בעבודה קודמת לפני שלוש שנים נמצאו 54% בקבוצה זו. נמצא גידול במקרים קלים 52% לעומת 25%. נתונים אלה מסבירים את אבחון היתר להפרעה . הפרעת קשב קשה - חמורה (מלווה הפרעות נוספות) נמצאה במזרחים 82% ובאשכנזים 19%. 90% מהילדים עם הפרעה קשה משכבה סוציו-כלכלית נמוכה. לכל הילדים עם הפרעה בינונית-קשה נדרש טיפול תרופתי, ובפועל טופלו 92%. 8% שלא טופלו מעדות המזרח שלא הסכימו לטיפול. סיווג הפרעת קשב עפ"י דרגות חומרה מקל על הרופאים לקביעת האבחון ולצורך בטיפול תרופתי או לא. סיווג ההפרעה מקל על הרופאים להבהיר להורים בפשטות את מצב ילדם לאור מורכבות ההפרעה. הפרעת קשב קשה-חמורה נמצאה יותר בילדים מעדות המזרח וגם פחות מטופלים, לזה יש השלכות עתידיות קשות לילדים ולחברה, וחובה לפתור זאת בטיפול מניעתי.








Powered by Eventact EMS