רקע: זיהומים בדרכי השתן (זד"ש) הינם מן הזיהומים החיידקיים השכיחים בילדים. מחקרים מהעת האחרונה הדגימו עליה בשכיחות זד"ש עקב חיידקים עמידים לתכשירים אנטיביוטיים. בישראל קיים מידע מועט לגבי שיעורי הזד"ש עקב חיידקים עמידים בילדים ולא ידועים גורמי הסיכון לזיהום כזה. מטרות ושיטות: המחקר הינו תצפיתי רטרוספקטיבי, במסגרתו בדקנו מה היו המחוללים העיקריים לזד"ש בילדים במרכזים הרפואיים "כרמל" ו-"רמב"ם" ב-2006-2011, אפיינו את תבנית הרגישות של המחוללים השכיחים לתכשירים אנטיביוטיים, והערכנו את שכיחות המחוללים העמידים מסוג multi-drug resistant) MDR). באמצעות מחקר case-control הערכנו מהם גורמי הסיכון לרכישת זד"ש עם מחולל MDR. תוצאות: נבדקו 2768 דגימות שתן חיוביות מ-2239 מטופלים - 77% נקבות ו-23% זכרים, גילם הממוצע 4 שנים ו-7 חודשים. שכיחות זד"ש חוזרים היתה 26%, מתוכם 40% זיהום יחיד בעבר ו-60% שני זיהומים ומעלה. שכיחות הטיפול האנטיביוטי המונע היתה 14%, מתוכם 34% טופלו בעבר בלבד ו-66% טופלו בעת הופעת הזד"ש. התכשירים המניעתיים השכיחים היו nitrofurantoin, cephalexin ו-trimethoprim-sulfamethoxazole. אולטרה-סאונד בוצע ב-75%, ציסטוגרפיה ב-44% ומיפוי DMSA ב-14% מהמטופלים. מומים במערכת השתן נמצאו ב-18% מהמטופלים, השכיחים שבהם בעיות בתפקוד כיס השתן, הידרואורטרונפרוזיס, מערכת כפולה ואבנים. רפלוקס נמצא ב-44% מהמטופלים. צלקות כלייתיות נמצאו ב-28% מהמטופלים. התערבות אורולוגית פולשנית בוצעה ב-7% מהמטופלים, מהם ב-47% ניתוח, ב-31% ציסטוגרפיה וב-22% דה-פלוקס. שכיחות מקרי הזד"ש עם MDR היתה5.4% בכל התקופה, ללא שינוי במהלכה. המחולל השכיח היה E. coli, ששכיחותו היחסית כ-MDR היתה נמוכה משכיחותו כ-non-MDR. שכיחותם היחסית שלP. mirabilis ו-Enterococcus עלתה במהלך התקופה, וזו של P. aeruginosa ירדה. מטופלים עם חיידק MDR עברו יותר בירור הדמייתי ונמצאו בקרבם יותר צלקות כלייתיות. גורמי הסיכון לרכישת זד"ש עם MDR לפי מודל חד-משתני הינם: זד"ש קודמים, טיפול אנטיביוטי מונע, רפלוקס, מום בדרכי השתן והתערבות אורולוגית. גורמי הסיכון לפי מודל רב-משתני הינם: טיפול אנטיביוטי מונע[(p<0.0001, OR=4.4,95%CI(2.6-7.5], מום בדרכי השתן[(p<0.0001, OR=3.0, 95%CI(1.8-5.1] והתערבות אורולוגית[(p=0.004, OR=2.8, 95%CI(1.4-5.7]. דיון: שכיחות ה-MDR לא עלתה במהלך התקופה. המחולל העיקרי הינו E. coli, אולם שיעורי העמידות גבוהים יותר בקרב מחוללים אחרים. מטופלים עם MDR מתאפיינים בתחלואה רבה יותר, ודורשים יותר בדיקות הדמיה, טיפולים אנטיביוטיים והתערבויות פולשניות. גורמי הסיכון לרכישת MDR הינם טיפול אנטיביוטי מניעתי, מומים בדרכי השתן והתערבויות אורולוגיות. מתן טיפול אנטיביוטי מניעתי רק לאחר זד"ש שני עשוי לצמצם את שכיחות ה-MDR, כמו גם שימוש מופחת בבדיקות ציסטוגרפיה. הטיפולים האמפיריים והמניעתיים לזד"ש צריכים להתבסס על מחקרים תקופתיים לאפיון הפרופיל העמידויות של המחוללים החשובים באזור הגיאוגרפי הרלוונטי.
