אנקופרזיס מופיעה אצל 1-3% מהילדים וגורמת למבוכה, תסכול וקושי בטיפול. מספר עבודות הציעו טיפול המביא לתוצאות מיטביות המורכב ממרככי יציאות, חוקנים וטפול פסיכולוגי תומך.
מטרת העבודה, לתאר שיעורי הצלחה בילדים שטופלו בפרוטוקול שאומץ ביחידה לאשפוז יום ילדים בבית החולים "ברזילי", ולהעריך השפעת גורמים על תוצאות הטיפול. הטיפול כולל ששה בקורים בשבועיים בשילוב טיפול פסיכולוגי, בכל ביקור שני חוקנים בתוספת מרככי צואה והמשך טיפולי אחזקה פסיכולוגיים.
בשנים 2000-2010 טופלו 41 ילדים (25 בנים, 61%) בגילאי 0.6-14.7 שנים (ממוצע 7, חציון 6.8) עם עצירות קשה וגוש צואה חוסם ברקטום. גיל ההתחלה נע בין 0.5-14 שנים (חציון 4.8 שנים). בעשרה ילדים נצפה קשר ברור לטראומה נפשית לפני התחלת העצירות. הילדים הגיעו לטיפול לאחר מספר חודשים עד 3 שנים (ממוצע חצי שנה) מתחילת העצירות, רובם לאחר כישלון טיפולי בעבר. אורך המעקב מסיום הטיפול נע בין 3-11 שנים. הצלחת טיפול מלאה, שהוגדרה כיציאות סדירות בשירותים בלבד ללא יציאות לא רצוניות כלל, הושגה ב-37 ילדים (87.8%) והצלחה חלקית (יציאה לא רצונית פעם בחודש) הושגה בעוד 4 ילדים (9.8%). בילד אחד נותרו יציאות לא רצוניות כפעם בשבוע.
שאלון שמולא מתיקי הילדים כלל 12 היגדים בנושא הצלחת הטיפול, אלה אוחדו ותוקפו (α=0.717). באמצעות Factor Analysis הוגדרו שני פקטורים להצלחת הטיפול, נמצא קשר הפוך במתאם spearman בין טראומה ובין משך הבעיה לפני הטיפול למדדי השיפור (p<0.05).
לסיכום, טיפול באנקופרזיס בפרוטוקול הכולל ריכוך יציאות משולב בחוקני ניקוי וטיפול פסיכולוגי תומך הנו בעל שיעור הצלחה גבוה, ומומלץ לשימוש במקרה של אנקופרזיס עקשני לטיפול אחר.
