רקע תיאורטי: השימוש בתרופות שנועדו להתגבר על הפרעת קשב וריכוז בקרב כאלה שאינם מאובחנים באופן רשמי
הולכת ועולה. ישנן עדויות מרחבי העולם על שימוש גובר בקרב סטודנטים לשימוש באמצעים אלה לשיפור הישגים אקדמיים. העמדות של האוכלוסייה האקדמית בארץ, ובעיקר של מי שעשויים בעתיד להיות מעורבים באבחון וטיפול בהפרעות קשב, כלפי השימוש בתרופות להפרעת קשב וריכוז עשויה להשפיע על הדרך שבה יאובחנו ויטופלו ילדים הסובלים מהפרעות אלה.
מטרה: בעבודה זו נבחנים עמדות של סטודנטים לרפואה, סטודנטים למדעי ההתנהגות סטודנטים להנדסה ורופאי ילדים ביחס לשימוש בתרופות המשמשות לטיפול להפרעות קשב וריכוז.
שיטת מחקר: מדגם מייצג של סטודנטים מאוניברסיטאות שונות ברחבי הארץ ורופאי ילדים התבקש למלא שאלונים
הבוחנים את עמדתם כלפי השימוש בתרופות אלה עם וללא הפרעת קשב מאובחנת, ואת ניסיונם האישי עם תרופות אלה.
ממצאים: בניתוח מקדים של 429 שאלונים עולה כי כ 30% מהסטודנטים השתמשו בריטלין מרביתם עשה בהם שימוש
לשיפור ביצועים אקדמיים ללא מרשם. אף שמרבית הסטודנטים לא אובחנו כסובלים מהפרעות קשב, מתוך ממלאי השאלונים 15% מלאו 6 מ 9 קריטריונים או יותר להפרעה בקשב או היפר אקטיביות המופיעים ב DSM4בעוד ש 25% ענו על 5 קריטריונים או יותר כפי שמתבקש ב DSM5.
דיון: תוצאות ראשוניות אלה מדגימות שימוש גבוה מאוד במתילפנידאט בקרב סטודנטים בארץ, מרביתם ללא אבחון רשמי של הפרעת קשב אף שרבים מהם פוגשים לפחות חלקית את הקריטריונים האמריקאים החדשים להפרעת קשב. עמדה זו כלפי התרופה עשויה להשפיע על סטודנטים אלה ביום בו יקבלו החלטות בנוגע לילדים בהם הם מטפלים.
