תפקודי כליה בתקופה המיידית לאחר השתלת כליה בילדים,  כמדד פרוגנוסטי לשרידות השתל בעתיד

מטרת המחקר
לבדוק את הקשר בין קצב ההתאוששות של תפקוד שתל כלייתי בתקופה המיידית לאחר ההשתלה, לבין שרידות השתל העתידית.
רקע תיאורטי
השתלת כליה מקובלת כיום כפיתרון המיטבי למחלת כליות סופנית בילדים.  נכון להיום, התפקוד הכלייתי כשנה לאחר ההשתלה הוא המשתנה הפרוגנוסטי המבוסס ביותר לתפקוד השתל בעתיד. בנושא קצב ההתאוששות של תפקוד השתל בתקופה המוקדמת לאחר ההשתלה כמדד פרוגנוסטי, הנתונים בספרות דלים.
שיטות מחקר
המחקר הינו מחקר עוקבה היסטורי. קבוצת המחקר: ילדים שאושפזו ביחידה לטיפול נמרץ בביה"ח שניידר בין השנים 2005-2012 לאחר השתלת כליה.
נאספו נתוני סינון גלומרולרי, מדדים המודינמיים וסונוגרפים במהלך 120 השעות לאחר ההשתלה, ונבדקה התאמה בין הערכים המוחלטים
ועקומת השיפור בתפקודי הכליה בפרק זמן זה לבין תפקודם הכלייתי כשנה לאחר ההשתלה ובביקורת אחרונה. חישוב הסינון הגלומרולרי (eGFR) בוצע עפ"י נוסחת שוורץ ומבוטא במ"ל/דקה/1.73מ2.
תוצאות
98 מטופלים עברו השתלת כליה במרכז הרפואי שניידר בתקופת המחקר, כ-92 מהם נכללו במחקר כשגילם הממוצע בעת ההשתלה 10.2 שנים (4.8±). eGFR ממוצע בקבלה (זמן0) היה14.4 (5.2±), לאחר כ- 48 שעות 65.2 (49.1±) ולאחר כ-120שעות 84.4 (54.7±).
כ-9 מטופלים נזקקו לדיאליזה בשבוע הראשון והוגדרו כ- Delayed Graft Function) DGF).
המטופלים חולקו לשתי קבוצות עפ"י eGFR מתחת ומעל ל- 14 (קבוצה 1 ו-2 בהתאמה), ה-eGFR הממוצע של קבוצה 1 בזמן 0 היה 10.6 (2.06±) וב-120 שעות – 69.7 (45.8±). בקבוצה 2- ממוצע 18.6 בזמן 0 (4.8±) ו-104 (60.1±) ב- 120 שעות. קבוצה 2 השתפרה יותר (0.02 =P). ערך ה- eGFR הממוצע כשנה לאחר ההשתלה היה 93 (32±) ובזמן מעקב אחרון [4.1 שנות מעקב בממוצע(1.9±)]  eGFR ממוצע 82 (34.9±). לא נמצא קשר בין הפרש eGFR -
120 שעות- זמן0,  לבין eGFR כשנה לאחר ההשתלה אצל כלל החולים ולאחר חלוקתם לקבוצות 1ו-2.
לא היה הבדל משמעותי בין ה-eGFR לאחר כשנה של אוכלוסיית ה-DGF לבין הeGFR הממוצע של שאר המושתלים.
לא נמצאו  גורמים פרוגנוסטיים נוספים לערכי  eGFR מתחת ל-80 לאחר כשנה.
נמצאה קורולציה טובה (P<0.001 R=0.77) בין eGFR כשנה לאחר ההשתלה לבין eGFR בזמן מעקב אחרון .
דיון ומסקנות
1. עקומת השיפור של תפקוד השתל ב-120 שעות ראשונות לאחר ההשתלה לא הוכחה כמדד פרוגנוסטי לתפקוד שתל עתידי.
2. קצב השיפור המהיר ביותר בתפקודי הכליה מתרחש בשתי היממות הראשונות כאשר לאחר מכן עקומת השיפור מתמתנת.
3.קיים קשר בין תפקוד השתל מיד לאחר הניתוח לבין קצב שיפור תפקודי הכליה בתום 120 שעות.
4. המחקר מאשר פעם נוספת, שתפקוד השתל כשנה לאחר השתלה מהווה מדד פרוגנוסטי אמין לתפקוד השתל בעתיד.