האם ניתן להפחית את מספר הניתוחים בילדים עם כאב בטן וזיהום באנטרוביוס ורמיקולריס

אנטרוביוס ורמיקולריס הוא טפיל נפוץ ,שכיח בעיקר בקרב ילדים. ההידבקות קורית במגע ישיר, כשצפיפות ותנאי היגיינה ירודים גורמית לעליה בשכיחותו. התסמין העיקרי הוא גרד לילי, אך גם כאב בטן ודלקת התוספתן משנית לזיהום באנטרוביוס, מדווחים בסדרות שונות. מחברים שונים הניחו כי הטפיל משתתף בתהליך הפתופיזיולוגי הגורם לדלקת התוספתן, אך לא ניתן לאשר לחלוטין הנחה זו. לעומת זאת, שכיחות המקרים בהם נכרת התוספתן בחשד לדלקת ונמצא תקין נע סביב 50%. בבדיקת התכשירים הפתולוגים

ב- 1203 , ילדים שנותחו במחלקתנו נמצאו 33 בהם נראה הטפיל בבדיקה היסטולוגית. . בתשעה עשר מקרים נמצא תוספתן תקין (55%) . לכל ילד מהקבוצה בה נמצא הטפיל, הוצמדו שני ילדים עם מגדר, גיל, ותאריך ניתוח קרובים,(matched controls), ובוצעה השוואה בין שתי הקבוצות.

רמת האאוזינופילים בקבוצת האנטרוביוס היה 2.4% בממוצע, בהשוואה ל 1.7% בקבוצת הביקורת.p<0.06))

בתוך קבוצת המחקר היה שיעור האאוזינופילים 1.5% בילדים עם אפנדיציטיס, ו- 2.9% באלה עם תוספתן תקין(p<0.035). נסיון לבצע קלסיפיקציה על ידיdiscriminant analysis, בהסתמך על גיל,WBC,CRP, שיעור נויטרופילים ואאוזינופילים היה מוצלח רק בכ- 66% . יתכן שהטפיל קשור לפתוגנזה של דלקת התוספתן, אך נוכחותו קשורה גם לשכיחות גבוהה של תוספתן תקין. כדי להימנע מניתוחים שאינם הכרחיים, בילדים עם קליניקה המצביעה על אפשרות של זיהום באנטרוביוס, יש מקום לשפר את הדיוק האבחנתי בעזרת שימוש מוגבר ומושכל בבדיקות סונאר.