על מנת להוזיל עלויות ייצור ולהגדיל את כושר התחרות של המוצר, נדרש בשלב התכן להגדיר את הטולרנסים של המוצר בצורה מושכלת. מצד אחד יש להבטיח תקינות פונקציונאלית של הרכיבים המיוצרים, ומצד שני יש לאפשר טולרנסים רחבים כל האפשר על מנת להוזיל עלויות ייצור ולמנוע פסילת חלקים בשל חריגות מימדיות. בהרצאה אדגים שיטה יעילה לביצוע אנליזות סטטיסטיות של הצטברות טולרנסים גיאומטריים. השיטה הניתנת לביצוע ברמת שולחן המתכנן, ומאפשרת הערכה טובה של ההתפלגות המידה הסוגרת כתלות בגיאומטריה התלת ממדית. מרבית המתכננים בתעשייה משתמשים דרך קבע בטולרנסים גיאומטריים על מנת להגדיר את התכונות הנדרשות מהרכיבים. למרות זאת המתכננים ממעטים בבצוע אנליזות של הצטברות טולרנסים גיאומטריים. אנליזות טולרנסים גיאומטריים מבוצעות (אם בכלל) באחת משתי השיטות הבאות: א. המרת הבעיה התלת ממדית למקרה חד ממדי, ומציאת המידה הסוגרת בשיטת סכום הריבועים. שיטה זו מניחה במובלע כי התפלגות הטולרנסים נורמלית, ובמקרים רבים השיטה כלל איננה ישימה כאשר לא ניתן להמיר מקרה תלת ממדי לאלגברה חד ממדית. ב. חישוב המידה הסוגרת בטכניקה של Minimum material /Maximum material. שיטה זו מחמירה ביותר כיוון שהיא מתייחסת תמיד למקרי קיצון שונים. בהרצאה תוצג שיטה לחישוב סטטיסטי של טולרנסים גיאומטריים. בשיטה שלושה שלבים: א. הגדרת מודל גיאומטרי אנליטי תלת ממדי של שרשרת המידות. ב. הגדרת אופן ההתפלגות של כל פרמטר במודל. ג. חישוב ההצטברות הטולרנסים בשיטת מונטה-קרלו. הפלט של האנליזה הוא ספקטרום התפלגות סטטיסטי של המידה הסוגרת. מאחר והשיטה מבוססת אלגוריתמים ממוחשבים, ניתן בקלות לבצע אופטימיזציה של חלוקת הטולרנסים בין המידות השונות, ובכך לקיים פשרה בין יכולת הייצור לבין הדרישות הפונקציונליות. הדוגמאות בהרצאה מבוססות על מקרי תכן של מוצרים מהתעשייה.
