רקע תאורטי: אבחון ילד כבעל לקות שמיעה(לק"ש) משפיע על הוריו. להתמודדות החיובית של ההורה עם לק"ש של הילד משמעות חיונית להתפתחות הפיזית, החברתית והשפתית של הילד. למין ההורה ולרקע התרבותי של ההורה יש השפעה על אופן ההתמודדות עם לקוי השמיעה של ילדו. בחברה הערבית דווח על עמדות שליליות כלפי אדם עם לקות בכלל, וכי העמדות וההתמודדות שונות כלפי בן או בת עם לקות. אחוז הילדים עם לק"ש הוא יחסית גבוה בחברה הערבית בישראל.
מטרת המחקר: להעריך את התמודדות האמהות והאבות במגזר הערבי בישראל עם לקות השמיעה של ילדם, עם התייחסות למין הילד. הוערכו המשתנים הבאים:קבלת הילד, השפעת לק"ש על המשפחה,טיב מערכת התמיכה של ההורים,מידת מעורבותם בתהליך הטיפול והשיקום של הילד ורמת החוללות העצמית ההורית. שיטה: נבדקו 30 זוגות הורים לילדים עם לק"ש, בגיל 3-8 שנים מהאוכלוסייה הערבית בישראל. ההורים מילאו שבעה שאלונים המבוססים על דיווח עצמי: שאלון רקע, שאלון קבלה הורית, שאלון השפעת הלק"ש על המשפחה, שאלון תמיכה חברתית, שאלון חוללות עצמית הורית, שאלון מעורבות בטיפול בילד, שאלון מעורבות הורים וחוללות עצמית הורית לילדים עם לק"ש. נעשה ניתוח כמותי באמצעות ניתוחי שונות לשם הערכת ההבדלים בין ההורים ביחס למשתני המחקר. בנוסף נעשה ניתוח איכותני למספר שאלות פתוחות. תוצאות: לא נמצא הבדל בין האמהות והאבות במידת הקבלה של בנם\בתם עם לק"ש, במידת ההשפעה של לק"ש על המשפחה ובמידת התמיכה החברתית. לעומת זאת, נמצאו הבדלים במידת החוללות העצמית ההורית ובמידת המעורבות בטיפול בילד, לטובות האמהות. נמצאה השפעה למין הילד רק בהקשר של מידת התמיכה החברתית ממנה נהנו שני ההורים.
מסקנות: חשוב להתייחס לרקע התרבותי של ההורים ולהבדלים בין האמהות והאבות בבניית תוכנית התערבות לילד ולמשפחה,על מנת להענות לצרכיהם הייחודיים.
