דרך התצורה המשורגת, המשלבת שורש עם תבנית תנועית, ידועה כ"דרך המלך" ליצירת מילים בשפות השמיות והעברית בכללן. משפחות מילים מורפולוגיות, המבוססות על שורש אחד הנתון בתבניות שונות, הן אחת הסיבות העיקריות לעושר המורפולוגי של העברית (רביד, 2010). מערכת הפועל היא המערכת הגזרונית הסגורה והמובנית ביותר, המבטאת את המבנה המשורג השמי (בורוכובסקי, 2001;Berman, 2013). שילוב השורש והבניין מפיק ישות לקסיקאלית נפרדת וייחודית, היא לֶמַת הפועל(Bybee, 1985), אך יש חשיבות מכרעת לא רק לסמנטיקה של הפועל כערך מילוני, אלא גם למהותם של רכיבי הפועל - השורש והבניין - בשילוב זה (Schwarzwald, 1996). שורשי הפועל נושאים את הבסיס הסמנטי והצורני של המילה. שורשים שלמים או סדירים כמו גד"ל יוצרים מבנים שקופים בשילוב עם הבניין (גידל), ואילו שורשים עלולים (לא סדירים) בעלי יסודות "חלשים", כמו נק"ה, יוצרים מבנים עמומים (לנקות) (Ravid, 2012). שבעת בנייני הפועל מעניקים למילה את המבנה הפרוזודי שלה ומקודדים סדרת משמעויות פועליות, כמו גרימה, הדדיות או סביל.
כיום אין בידינו מידע על מספר השורשים הנמצאים בשימוש ע"י דוברים ילידים בוגרים ומבוגרים וגם לא על התפלגויותיהם מבחינת גזרות הפועל. מידע זה קריטי להבנתנו את התפתחות מערכת הפועל בגילאי בית הספר. מטרתנו במחקר הנוכחי למפות באופן אמפירי ושיטתי את שורשי הפעלים, את תפוצתם במונחי תבנית (מספר השורשים השונים בטקסט) ותמנית (סך השורשים בטקסט כולל חזרות), ואת אפיוניהם הצורניים מבחינת התפלגות גזרות השורש (שלמים ועלולים). למטרה זו אותרו 474 למות פועליות ו-1833 תמניות פעלים ב-160 טקסטים כתובים בסוגות הסיפור (נרטיב) והשיח העיוני (אקספוזיטורי), שהופקו בארבע קבוצות גיל - תלמידי כיתה ד`, ז`, י"א ומבוגרים.
ממצאי העבודה מלמדים על עלייה במספר תבניות ותמניות השורשים עם העלייה בגיל. כמו כן נמצאה עלייה במספר השורשים השלמים ובמספר המשפחות המורפולוגיות, דבר המשקף עלייה בעושר ובגיוון הלקסיקליים עם העלייה בגיל. בהבחנה בין הסוגות נמצא מספר גבוה יותר של תמניות ותבניות שורשים בסוגת הסיפור. אנו מסיקים שמיפוי שורשי הפועל ברכישת שפה מאוחרת הינו אמצעי חשוב בהערכת היכולת הלקסיקלית של דוברי העברית.
