איך לדבר "אפאזית"?
עמדות ופרקטיקות של אנשי צוות רפואי ופרא-רפואי בבית חולים שיקומי
בנושא תקשורת עם מטופלים עם הפרעות שפה ודיבור

רקע

מטופלים עם הפרעות שפה ודיבור בעקבות נזק מוחי מתקשים לקיים תקשורת מילולית יעילה עם אנשי צוות רפואי ופארא-רפואי במערך השיקומי, עובדה המקשה על תהליך שיקומם. תקשורת תומכת וחליפית (תת"ח) יכולה לספק מענה ולהקל על התקשורת של מטופלים אלו עם הסובבים אותם. מטרת המחקר הנוכחי לאסוף מידע על עמדות ופרקטיקות של אנשי הצוות בבית החולים השיקומי לוינשטיין, לגבי התקשורת שלהם עם מטופלים אלו, לפני ואחרי תוכנית התערבות.

שיטה

המחקר נערך במחלקות השיקום הנוירולוגי ושיקום הילדים. בשלב הראשון הועבר שאלון מקיף ל- 150 אנשי צוות מהסקטורים הבאים: רפואה, סיעוד, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, עבודה סוציאלית ופסיכולוגיה. השאלון בחן את תפיסות אנשי הצוות לגבי התקשורת שלהם עם מטופלים להם הפרעות שפה ודיבור. ממלאי השאלונים השתתפו בשני מפגשים בהנחייתן של קלינאיות תקשורת, במהלכם הם נחשפו והתנסו בעזרי תת"ח ובמגוון אסטרטגיות לתקשורת יעילה. בנוסף, קיבלו המשתתפים פנקס תקשורת אישי על מנת לסייע להם בתקשורת היומיומית עם המטופלים. השפעת תוכנית ההתערבות על העמדות והפרקטיקות של אנשי הצוות תיבחן באמצעות שאלון שיועבר בשנית כעבור שלושה חודשים.

תוצאות השלב הראשון

מידת ההיענות לשאלונים הייתה 66% (102 משיבים). 82% מהם אינם מרוצים מספיק מהיכולת שלהם להבין מטופלים עם הפרעות שפה ודיבור. 69% מהם אינם מרוצים מספיק מיכולתם להעביר מסרים למטופלים אלו. 54% השיבו שאנשי הצוות נוהגים להימנע מתקשורת עם המטופלים. 60% מהמשיבים סבורים שתנאי הסביבה, מידת הזמן העומד לרשותם וזמינות עזרי התקשורת, מהווים חסמים בתקשורת עם המטופלים. 86% מהמשיבים הביעו צורך בסדנאות תקשורת לשיפור כישורי התקשורת שלהם.

מסקנות

ניתוח השאלונים שיועברו בסוף המחקר ילמד על מידת יעילותה של תוכנית ההתערבות שעברו אנשי הצוות.