הערכת קול של ילדים ע"י הורים: אבות ואמהות

     הערכה סובייקטיבית עצמית מהווה חלק מהותי בתהליך האבחון של הפרעות קול, מתוך ראיה שהפרעות קול הינן תופעה רב מימדית. בשנים האחרונות פותחו כלי הערכה שונים לבחינת הערכה עצמית של "נכות קולית". כלים אלה מיועדים, במרביתם, לנבדקים בוגרים. לכן עולה הצורך לפיתוח כלי הערכה קליניים ומחקריים המותאמים לילדים.  מחקר זה נועד זה לבחון את המהימנות והתקפות של שאלון ה-Pediatric Voice Handicap Index, בגרסתו העברית. בנוסף, המחקר בחן את ההבדלים בהערכת הקול אשר התקבלו ע"י אבות ואמהות לילדים הסובלים מצרידות.

    במהלך המחקר תורגם והותאם שאלון ה-pVHI מגרסתו המקורית לעברית. השאלון העברי הועבר ל-141 הורים לילדים מתחת לגיל 14 שנים (58 הורים לילדים צרודים, ו-83 הורים לילדים ללא הפרעת קול). התוצאות שנאספו במחקר שימשו להערכת תקפות ומהימנות השאלון בגרסתו העברית. בנוסף, נערכה השוואה בין התוצאות שנאספו מהאבות ומהאמהות של אותם ילדים, כדי לבחון הבדלים אפשריים בינהם. השוואה זו לא נערכה קודם לכן במחקרים קודמים.

    תוצאות המחקר הדגימו, בראש ובראשונה, מהימנות גבוהה מאוד של הגרסה העברית של השאלון (Cronbach’s α=0.97). הורים לילדים צרודים דירגו את ילדיהם גבוה משמעותית מהורים לילדים שאינם צרודים (p<0.001). בנוסף, אימהות לילדים צרודים דירגו את ילדיהן גבוה מאשר דירגו אותם האבות, בכל חלקי השאלון (0.001≤p≤0.047). לעומת זאת, אבות ואימהות של ילדים ללא הפרעות קול דירגו את ילדיהם באופן דומה, ללא הבדלים מובהקים (p>0.05).

    מסקנות המחקר מדגימות כי הגרסה העברית של השאלון (pVHI-Heb) הינה כלי מהימן ותקף להערכת "נכות קולית" בקרב ילדים דוברי עברית. בנוסף, תוצאות המחקר מדגימות, בפעם הראשונה, כי אימהות ואבות של ילדים צרודים מדרגים באופן שונה את מידת "הנכות הקולית" של ילדיהם. תוצאות אלה מדגישות את הצורך לפרש ולהתייחס באופן שונה לתוצאות הערכת הקול אשר מתקבלת מאימהות ומאבות לילדים צרודים.