מטרת המחקר היתה לבחון כיצד חשיפה לתחום הגמגום משפיעה על תגובות רגשיות שליליות של דוברים שוטף כאשר הם צופים בדיבור שוטף ומגומגם של ילדים.
רקע תיאורטי
התפישות השליליות של הסביבה כלפי אנשים עם גמגום, גורמות לקושי משמעותי בתפקוד בחברה. מחקרים רבים מנסים לבחון האם העלאת המודעות לגמגום והיכרות עם אנשים עם גמגום יכולה להביא לשינוי בתפיסה ולהפחתת התגובות השליליות כלפי אנשים עם גמגום, לדוגמא, המחקר של Guntupalli et al. (2012), עליו התבסס המחקר הנוכחי.
בניגוד למחקרים שנעשו עד כה, המחקר הנוכחי עסק בתגובות רגשיות כלפי ילדים עם גמגום ולא כלפי מבוגרים, שכן ידוע כי הסטריאוטיפים על אנשים עם גמגום נוצרים כבר בגיל צעיר ויכולים להשפיע לכל אורך החיים ובכל התחומים.
שיטת מחקר
אוכלוסיית המחקר כללה 20 סטודנטים להפרעות בתקשורת ו-20 סטודנטים מחוגים אחרים שאינם עוסקים בתחום טיפולי. בהשוואה לסטודנטים מחוגים אחרים, הסטודנטים להפרעות בתקשורת הם בעלי מודעות גבוהה לנושא.
הגירויים שניתנו במחקר היו ארבעה סרטונים בני 30 שניות המציגים ילדים מדברים, שניים הציגו ילדים דוברים שוטף ושניים ילדים עם גמגום. עמדות הנבדקים נבחנו על ידי שני שאלונים, SAM, Self-Assesment Manikin ושאלון תשע שמות-תואר מנוגדים, בהם היה על הנבדקים לדרג את רגשותיהם כלפי הסרטונים. הנבדקים מילאו שישה שאלונים, 2 שאלוני Baseline ואחד עבור כל סרטון.
ממצאים ודיון
בהשוואת ממוצעי הדירוג של הסרטונים המציגים ילדים עם גמגום, בין קבוצת הסטודנטים להפרעות בתקשורת לבין קבוצת הסטודנטים מחוגים אחרים, התוצאות הראו כי הדירוג היה דומה בין שתי הקבוצות, אולם הסטודנטים מחוגים אחרים חוו את הסרטונים המציגים ילדים עם גמגום בצורה מעט שלילית יותר מאשר הסטודנטים להפרעות בתקשורת.
בהשוואה בין ממוצעי דירוג הסרטונים המציגים ילדים דוברים שוטף לבין ממוצעי דירוג הסרטונים המציגים ילדים עם גמגום, התוצאות הראו כי בכלל קבוצת המחקר, הסרטונים המציגים ילדים עם גמגום דורגו באופן שלילי יותר באופן מובהק. תוצאות אלה מעידות כי בשתי הקבוצות, הילדים עם גמגום נתפסו באופן שלילי יותר ועוררו רגשות שליליים יותר אצל הנבדקים, מאשר הילדים הדוברים שוטף.
