השרטוט ההנדסי הוא אמצעי תקשורת להעברת מידע בין תכן יצור ובקורת. עיקר המידע בשרטוט מכאני של חלקים, הוא תאור הגיאומטריה וגבולות החריגה המותרים של הפריט. הגיאומטריה התלת מימדית מתורגמת למבטים וחתכים דו מימדיים, מידות, טולרנסים גיאומטריים ודרישות נוספות (למשל תבריגים, טיב פני שטח ...). התפתחות המחשבים והתרחבות השימוש בתוכנות התלת מימד בתעשיה: בתיכון, ביצור ובביקורת הביאה באופן טבעי לשיתוף מודלים תלת ממדיים כאמצעי להעברת מידע הגאומטרי, במקום שירטוטים דו מימדיים. במקביל, ההתקדמות הטכנולוגית במכונות ותהליכי עיבוד, הביאו לשיפור ברמות הדיוק בביצוע. טכנולוגיות חדשות כמו הדפסה תלת ממימדית מאפשרות מימוש פיסי של מודל דיגיטלי ללא שרטוט. התוצר של שינויים אלו הוא הוא העתקת מרכז הכובד של המידע ההנדסי מהשרטוט למודל התלת מימדי. תפיסה זו, אותה מוביל משרד ההגנה האמריקאי מוכרת בשם ההרצאה תציג את יסודות ה, את השינויים הניגזרים ממגמה זו ותתיחס לשאלה: האם העתקת המשקל למודל תלת מימדי מייתרת את השירטוט, או שהשרטוט ההנדסי משנה את פניו?
