רקע: שיתוק מיתר קול גורם להפרעה בסגר המיתרים (מתוארת גם כ`אי ספיקה גלוטית`) בהפקת קול ול"בריחת" אוויר, באופן הפוגם ביעילות מנגנון הפקת הקול ומתבטא בצרידות בעלת אופי "נשיפתי" (breathiness). הערכה אווירודינמית של הפקת הקול היא חלק ממגוון בדיקות המתבצעות במסגרת מרפאות קול על ידי קלינאי תקשורת ורופאי אא"ג. בשתוק מיתר קול מתקצר משך זמן הפונציה, זרימת האוויר בין מיתרי הקול מוגברת ועוצמת הקול נחלשת. קולם של חלק מהחולים ישתפר ללא התערבות, נוכח פיצוי ופעילות יתר של המיתר הבריא ; במידה ואיכות הקול נותרת פגומה או במקרה של אספירציות, ניתן לבצע פעולה ניתוחית בה נדחק המיתר המשותק אל קו האמצע, המכונה "מדיאליזציה" של מיתר הקול (Type I Thyroplasty או vocal cord medialization).
מטרת העבודה: לבחון את התפקוד הגלוטי באמצעות מדדים אווירודינמיים, בשיתוק מיתר קול בקרב מטופלים שעברו ניתוח מסוג Type I Thyroplasty, מטופלים שהשתפרו עצמונית וכן בקרב האוכלוסיה הבריאה.
שיטות: בדיקות אווירודינמיות בוצעו באמצעות מכשיר KayPENTAX PAS-6600 ב-28 נבדקים בוגרים בגילאי 27-83 שנים (11 נשים, 17 גברים). הנבדקים נמנו על שלוש קבוצות: קבוצת הטיפול כללה נבדקים אשר אובחנו כלוקים בשיתוק חד-צדדי של מיתר קול ואשר עברו ניתוח Type I Thyroplasty בין השנים 2007-2012 במחלקת אא"ג וניתוחי ראש וצואר בבית החולים על שם שיבא, תל השומר; קבוצת המהלך הטבעי כללה נבדקים עם אבחנה זהה אשר היו תחת מעקב בלבד ללא כל התערבות; וקבוצת ביקורת של אנשים בריאים. נבחנו חמישה פרמטרים פיזיולוגיים מתוך פרוטוקול ההערכה: זמן פונציה מקסימלי, זרימת אוויר ממוצעת, טווח רמת לחץ הקול, תנגודת אווירודינמית, ונצילות אווירודינמית.
תוצאות: נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בזמן הפונציה המקסימלי בהשוואת קבוצת המהלך הטבעי לקבוצת הביקורת (p=0.04, לאחר תיקון לגיל ולמין וכן תיקון להשוואות מרובות). בהשוואת המדדים האווירודינמיים בין קבוצת הטיפול לקבוצת הביקורת ובין קבוצת הטיפול לקבוצת המהלך הטבעי, לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית.
מסקנות: הממצאים שהתקבלו עשויים להיות מוסברים ע"י גודל אוכלוסיית הנבדקים והשונות בערכי כל מדד אווירודינמי בין נבדקים באותה קבוצה. היעדר הבדל מובהק בין קבוצות המחקר במרבית המדדים שנבדקו עשוי להעיד על הערכה קלינית נכונה בקביעת תכניות הטיפול.
