טרשת נפוצה היא מחלה דלקתית כרונית הנפוצה בנשים בגילאי 20-40 ופוגעת בחומר הלבן במוח ובחוט השדרה (Compston & Coles, 2008). ירידה קוגניטיבית היא מאפיין נפוץ של המחלה (Achiron, 2013). מנגד, למרות העלייה במודעות לבעיות הקוגניטיביות, תפקודי שפה לא נחקרו לעומק באוכלוסייה זו.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון תפקודי שליפת מילים בחולי טרשת נפוצה על ידי שימוש במטלת שטף מילולי. מטלה זו מכילה 2 חלקים: שטף סמנטי (שליפת מילים בקטגוריות סמנטיות שונות במשך פרק זמן נתון) ושטף פונולוגי (שליפת מילים אשר מתחילות באותיות שונות). בשלב הראשון ערכנו מחקר רטרוספקטיבי אשר בחן את ביצועיהם של 77 חולים בשלבי מחלה שונים. בשלב השני ערכנו מחקר פרוספקטיבי אשר בחן את ביצועיהם של 60 חולים בשלבים המוקדמים של המחלה. החולים נבדקו במטלות שטף וכן בסדרת מבחנים לשוניים וקוגניטיביים על מנת לבדוק את הקשר בין כל אחד ממרכיבי מטלת השטף לבין יכולות שליפה לקסיקלית, מודעות פונולוגית, זיכרון עבודה ויכולות אקזקוטיביות.
במחקר הרטרוספקטיבי מצאנו כי ב-68% מהחולים שנדגמו נפגע לפחות אחד משני מרכיבי השטף המילולי. לא מצאנו הבדל בין שיעור הפגיעה בשטף הסמנטי לשיעור הפגיעה בשטף הפונולוגי. נשים ביצעו את מטלת השטף הסמנטי טוב יותר במובהק מאשר גברים, וכן נמצא יתרון לחולים בעלי השכלה אקדמית בשתי מטלות השטף.
במחקר הפרוספקטיבי לא נמצאו ליקויים בשטף המילולי בשלבים המוקדמים של המחלה בהשוואה לקבוצת ביקורת מושווית גיל והשכלה. עם זאת, מצאנו כי קיימים תהליכים קוגניטיביים (זיכרון, תפקודים ניהוליים, מהירות עיבוד מידע) ותהליכים שפתיים (אסוציאציות סמנטיות) אשר תרמו לביצועי החולים במטלות השטף המילולי.
בסיכום, ממצאי המחקר יכולים לעזור לקלינאים ליצור תכנית טיפול לחולי טרשת נפוצה על מנת למנוע החמרה ולשפר תפקודי שפה ותקשורת. ייתכן כי חמש השנים הראשונות של המחלה יכולות לשמש כחלון זמן תרפויטי, במהלכו ניתן להתערב קלינית על מנת למנוע את השפעות המחלה על שליפת מילים מאוחר יותר.
