הסימפוזיון הנוכחי עוסק באוריינות לשונית ומטרתו להאיר את מקומה המרכזי של השפה הכתובה ככלי חיוני המסייע לפיתוח בקרה וגמישות בעבודה טיפולית בכלל ובעבודת קלינאי התקשורת בפרט. הסימפוזיון מתאר שימוש באוריינות מארבע נקודות מבט משלימות -- תיאור מקרה של כתיבת ספר, תיאור עבודה עם תלמידי בי"ס המושתתת על רציונאל אורייני, עבודה טיפולית ביבליותראפית, וזווית נוספת המתארת דעות ועמדות של קלינאי תקשורת על אוריינות. ההיצגים בסימפוזיון מגוונים ומספקים פרספקטיבות שונות על אוריינות, החל מאנשי מקצוע עם התמחויות שונות, דרך עבודה טיפולית יחידנית וקבוצתית וכלה בהסתכלות "אופקית" חוצת אוכלוסיות ו"אנכית" של שלבים בתהליך כתיבת ספר. תמה מרכזית שעולה בכל ההיצגים היא הערך הרגשי של האוריינות ותרומתה לשיפור תחושת המסוגלות והדימוי העצמי. נקודה חשובה נוספת היא הפער בין דעות ועמדות של קלינאי תקשורת, שבחלקם לא משוכנעים שאוריינות היא חלק מהמנדט הטיפולי שלהם, ובין הערך העצום של אוריינות כמשולבת בעבודה הטיפולית, פער שמטרת סימפוזיון זה היא לצמצמו ולו במעט.
