מחקרים בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מצביעים על כך שלילדים רבים המופנים לשירותי בריאות הנפש ישנם קשיי שפה ותקשורת. אומנם, מחקרים ספורים העמיקו עד היום באותם קשיים, אשר עשויים לגרום לפערים משמעותיים בין אותם הילדים לבין עמיתייהם עם התפתחות תקינה. לכן, המחקר הנוכחי מבקש לחקור את היכולות הנרטיביות של ילדים בעלי קשיים רגשיים/התנהגותיים, בדגש על השימוש בצורות השפה למימוש התוכן הנרטיבי על הבטיו השונים – היבט הפעולה והיבט התודעה של הדמויות (Bruner, 1986).
במחקר השתתפו 10 ילדים וילדות בגילאי 9-12 שנים, בעלי קשיים רגשיים והתנהגותיים המתגוררים בפנימייה טיפולית באזור ירושלים ו- 10 ילדים וילדות ממיצב סוציו אקונומי נמוך, באותם הגילאים. כל הילדים התבקשו לספר שני סיפורים - אחד מבוסס על סיפרון תמונות ללא מילים והשני מבוסס על סרט מצויר, גם הוא ללא מילים. כל הסיפורים תועתקו וחולקו לפסוקיות כיחידה הלשונית הבסיסית.
המחקר מנתח את הביטוי הלשוני של רמת ייצוג הדמויות (Nicolopoulou & Richner, 2007) ושל הרפרור אחריהן. ממצאים ראשוניים מראים כי ילדים בעלי קשיים רגשיים/התנהגותיים שונים מילדים בעלי התפתחות תקינה ביכולתם לייחס רגשות, כוונות, מניעים, ואמונות לדמויות בסיפור. כך, הקבוצה הראשונה נוטה לייצג את הדמויות ככאלה ש"פועלות", עם מעט יכולת לתאר את קשרי הגומלין בין פעולותיהן לבין היישויות הנוספות בסיפור, דבר המשליך על התקדמות העלילה ועל יצירת הקוהרנטיות. הבדלים אלה מתבטאים במישור התוכני והלשוני של הנרטיב, בין היתר ביכולת לגייס פעלים ספציפיים, ולציין יחסים סמנטיים ותחביריים בין המצבים. כמו כן, נראה שאותם הילדים מתקשים לגייס את הצורות הלשוניות המתאימות להצגה הולמת של הדמויות וליצירת עוגן רפרנציאלי להמשך המעקב אחריהן לאורך הסיפור. קושי זה מתבטא בשימוש מופרז בכיוניי גוף אשר פירושם אינו הולם, גם אחרי גיל עשר, כאשר יכולת זו יחסית מבוססת בהתפתחות התקינה.
הדיון בממצאים מדגיש את החשיבות בהערכת יכולות לשוניות בהקשרי שיח מורחב. במטלה נרטיבית, בניגוד למבחני שפה סטנדרטיים, ניתן לקבל תמונה מלאה על תפקוד הילד ועל יכולתו להשתמש בכלים הלשוניים שרכש בצורה התואמת את הדרישות החברתיות, הפרגמאטיות והתקשורתיות של השיח.
Bruner, J.S. (1986). Actual minds, possible worlds. Cambridge, Ma: Harvard Univ. Press, 1986.
Nicolopoulou, A., & Richner, E. S. (2007). From actors to agents to persons: the development of character`s representation in young children`s narratives. Child Development, 78(2), 412-429.
