רקע: מרבית המחקרים על ביצועי ילדים עם ירידה חד-צידית בשמיעה (יחד"צ) דיווחו על הישגים נמוכים בבית ספר ועל קושי במטלות שמיעתיות שדורשות זיהוי מרחבי של מקור הצליל או הפרדה של צלילים במרחב. ממצאי מחקרים אשר עסקו ביכולות שפה אינם חד-משמעיים ועשויים לנבוע מהשפעה אפשרית של משתנים מתערבים כמו גיל ההתחרשות, גורמי סיכון נוספים לעיכוב התפתחותי ושיקום שמיעתי. בעקבות זאת מטרת העבודה הייתה לבחון יכולות לקסיקליות, זיכרון עבודה מילולי, ותפיסת דיבור של ילדים עם יחד"צ בשמיעה ללא משתנים מתערבים בהשוואה לילדים בני גילם עם שמיעה דו-אוזנית.
שיטה: מתוך כמאה ילדים שהופנו למחקר, רק 12 ילדים בני 5-12 שנה (ממוצע 7 שנים) עם יחד"צ בשמיעה ענו לקריטריונים מחמירים שכללו יחד"צ מולדת ללא גורמי סיכון ידועים לעיכוב התפתחותי. קבוצת הביקורת כללה 20 ילדים שומעים דו- אוזנית בני 5-7 שנה ללא גורמי סיכון ידועים לעיכוב התפתחותי.
יכולות לקסיקליות נבחנו בעזרת שיום תמונות, מהירות ואוטומטיות בשליפת מילים, שליפה קטגוריאלית וזיהוי תמונות. זיכרון העבודה המילולי הוערך בעזרת מבחנים המעריכים זיכרון לטווח קצר אחסון וזיכרון עבודה מורכב. כמו-כן נבחנה יכולת תפיסת דיבור בעזרת מבחן לזיהוי מילים חד הברתיות בשקט, על רקע רעש (snr=+6 dB) , ומילים דחוסות בזמן (דחיסה של 60%).
תוצאות: כ- 40-45% מהילדים עם יחד"צ התקשו במבחן תבור לאוצר מילים הבעתי, במבחן זכירת הברות תפל ובמבחני תפיסת דיבור בשקט, ברעש ובדיבור דחוס. נמצא שהשכיחות שילד עם יחד"צ נכשל (ציון של סטיית תקן אחת או יותר מתחת לממוצע) ב-3 או יותר מהמבחנים גבוהה משמעותית מילד עם שמיעה דו-אוזנית (50% לעומת 10%, בהתאמה).
מסקנות: ילדים עם יחד"צ מולדת מפגינים יכולות לקסיקליות נמוכות מחבריהם השומעים בני גילם גם כאשר שוללים גורמי סיכון לעיכוב התפתחותי. הממצא שילדים אלו מתקשים בתפיסת דיבור גם בתנאי שקט יכול להסביר את הקושי ברכישת יכולות שפה בסיסיות ומחזק את הצורך בשיקום שמיעתי מוקדם ככל האפשר.
