רקע: בסביבה אקוסטית מורכבת, הפרדה מרחבית בין מקור הדיבור לבין מקור הרעש משפרת את תפיסת הדיבור על רקע רעש. רמזים אקוסטיים תורמים לתופעה זו של שחרור מרחבי ממיסוך, ומסייעים לתפיסת דיבור במצב של הפרדה מרחבית בין הדיבור לבין רעש הרקע. על פי מודלים של תפיסת דיבור בקרב דוברי שפה לא ילידיים, דוברים אלה נותנים משקל שונה לרמזים אקוסטיים ושפתיים במצבי האזנה שונים, בהשוואה לדוברים ילידיים. לכן במחקר זה נבדק האם דפוסי השחרור המרחבי ממיסוך משתנים בין דוברי שפה ילידיים לבין דוברי שפה לא ילידיים.
שיטה: תפיסת הדיבור על רקע רעש נבדקה בקרב 20 סטודנטים דוברי שפה ילידיים (עברית שפת אם) ו-24 סטודנטים דוברי שפה לא ילידיים (ערבית שפת אם) בשלושה מצבים שונים של הפרדה מרחבית. דיבור המטרה היה מילים דו-הברתיות בשפה העברית, והמיסוך - babble noise שהורכב מדיבור של 4 דוברים. שלושה מצבי הפרדה מרחבית נבדקו: 1) מיסוך קדמי – דיבור המטרה והמיסוך הוצגו מאותו רמקול קדמי באזימוט º0; 2) מיסוך חד-צדדי- גירוי המטרה הוצג מרמקול קדמי והמיסוך הוצג מרמקול באחד הצדדים באזימוט +45º או -45º; 3) מיסוך דו-צדדי- גירוי המטרה הוצג מרמקול קדמי והמיסוך הוצג בה בעת משני רמקולים באזימוט º+45 ו--45º.
תוצאות ודיון: הביצוע של שתי הקבוצות היה מדויק יותר במצב של הפרדה מרחבית עם מיסוך חד-צדדי בהשוואה למצב של מיסוך קדמי ללא הפרדה מרחבית. אולם בהשוואה בין מצב של הפרדה מרחבית עם מיסוך דו-צדדי לבין מיסוך קדמי, הביצוע של דוברי שפה ילידיים היה טוב יותר במיסוך קדמי, ואילו הביצועים של דוברי שפה לא ילידיים היו טובים יותר במצב של הפרדה מרחבית עם מיסוך דו-צדדי.תוצאות אלה מעידות על כך שדוברי שפה לא ילידיים נעזרים ברמזים אקוסטיים עדינים במידה גדולה יותר מאשר דוברי שפה ילידיים כדי לזהות דיבור בתנאי האזנה מורכבים.
