ילדים על הרצף האוטיסטי משולבים בישראל במסגרות חינוכיות שונות עד גילאי 21 -18. עם סיום המסגרת הלימודית – טיפולית, ההורים מוצאים את עצמם חסרי אונים, ומחפשים מקור תעסוקה לילדם.נמצא כי תעסוקה הינה בעלת השפעה מכרעת על שיפור מידת איכות החיים של אנשים המאובחנים עם ASD, אך התמונה המצטיירת מנתוני מחקרים אינה מעודדת. אנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה בעלי סיכוי נמוך להיות מועסקים אף יותר מאשר מבוגרים בעלי לקויות נראות. (Barnard et al.,2001) מעטים מהמבוגרים מועסקים בתשלום, ואלה שעובדים בשכר מקבלים שכר מינימלי ועובדים בעבודה שאינה מממשת את יכולתיהם (capo ,2001; howlin, Alcock & burkin, 2005; Taylor & Seltzer,2010). אחד מכרטיסי הכניסה לחברה הישראלית, הינו השרות הצבאי, שלא תמיד מצליח להכיל ולגייס נערים על הרצף האוטיסטי, גם אם למדו במסגרות שילוב או בכיתות רגילות. אזי, מרגישים נערים אלה שונים מחבריהם בני אותו גיל. תכנית "רואים רחוק" נולדה מתוך ראייה כי לנערים אלו מגיעה הזכות להתגייס ויכולת לתרום לצבא, תוך שימוש במוקדי החוזק שלהם. בין מוקדי החוזק של אנשים על הרצף האוטיסטי, ידועה יכולת חזותית גבוהה והבחנה בפרטים. בעולם הולכות ומתרבות גישות טיפוליות המיועדות לנערים עם אוטיזם במטרה למד אותם כיצד לבנות יחסי חברות ולהשתתף בפעילויות קבוצתיות (Bukowski, et al., 2011; Prelock, et al,, 2011). התכנית נבנתה תוך התחשבות בתכנית הכללית של הקורס בהיבטים המקצועיים והתפקודיים, כאשר היא לוקחת בחשבון את הצרכים של אדם בוגר עם ASD, היחודיות החברתית של המערכת הצבאית, הדרישות המוכתבות מהמקצוע של פענוח תצלומי אויר והתאמה אישית לקבוצה של אותו קורס. ההרצאה תתמקד בעבודת קלינאית התקשורת בתכנית זו ובשיתוף חוויות ותובנות משני הקורסים שכבר הסתיימו.
