מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון את ההשפעה של מידת הפיזור בחלל של מקור הקול (מרוכז לעומת מפוזר) על תפישת דיבור ברעש, בקרב מאזינים צעירים ומבוגרים ילידי השפה וצעירים הדוברים אותה כשפה שנייה.
טיבן של סביבות ההאזנה, בהן מתקיימת תקשורת יומיומית, השתנה בצורה ניכרת במהלך השנים, עם השימוש הגובר במערכות הגברה וסראונד. בעוד בתנאים טבעיים מקורות הקול ממוקמים לרוב במיקום יחיד וברור, מערכות ההגברה לרוב כוללות מספר רמקולים, היוצאים תמונה מפוזרת יותר של הקול. נכון להיום, קיים מעט מאוד מידע לגבי כיצד התפישה של מקור הצליל כממוקד לעומת מפוזר עשויה להשפיע על הבנת המאזין את הנאמר.
שיטה: מאזינים מבוגרים וצעירים דוברי אנגלית וכן צעירים דוברי אנגלית כשפה שניה התבקשו לחזור על משפטים קצרים חסרי-משמעות שהושמעו להם מרמקול מרכזי יחיד או שלושה רמקולים שונים. המשפטים הושמעו על רקע רעש (סטטי, בירבור או דיבור מתחרה), שהושמע משלושת הרמקולים בו זמנית. היכולת לחזור נכונה על מילות המטרה במשפט נמדדה ונותחה סטטיסטית.
תוצאות המחקר תומכות בקיום יתרון משמעותי כאשר קיימת ניגודיות בין מקור מטרה ממוקד לרעש רקע מפוזר לעומת מצב בו שני המקורות מפוזרים. יתרון זה נמצא בכל קבוצות הנבדקים ללא תלול בגיל או מידת השליטה בשפה. קונטרסט זה נמצא כמסייע יותר לתפישת הדיבור כאשר ברקע הושמע דיבור מתחרה לעומת רעש רקע סטטי. במהלך ההרצאה נדון בתוצאות המחקר והשלכותיו.
