רקע: שיעור הכשלים של שתלי השבלול נמוך מאוד, אולם זו הסיבה השכיחה ביותר לניתוח השתלה שבלולית חוזר. כשל של שתל שבלול מעורר תחושת דחק ניכרת אצל המושתל כיון שמוריד את תיפקודו השמיעתי (במקרים רבים חוזר המושתל למצב חרשי) וגורם להפרעה בלתי נסבלת במהלך החיים. השתלה חוזרת מבוצעת מוקדם ככל האפשר לאחר שמאושרת האבחנה של כשל. כשל שתל שבלול יכול להיות להופיע באופן פתאומי עם הפסקה מידית בתפקוד השמיעתי. כשל המופיע באופן הדרגתי, עם ירידה פרוגרסיבית בתפקוד השמיעתי או הופעה של תסמינים לא שמיעתיים הקשורים לשתל השבלול, כאשר השתל ממשיך לתפקד בהיבט השמיעתי, מוגדרים כ`כשל רך`.
מטרה: הערכת התפקוד השמיעתי בחולים עם כשל רך של שתל השבלול שעברו ניתוח להחלפת השתל.
חולים: מחקר פרוספקטיבי שכלל קבוצה של 24 מושתלים. הגיל הממוצע בהשתלה היה 9.0±13.8 שנים (טווח, 1-60). כשל רך הוגדר כירידה בתפקוד השמיעתי (14 מושתלים), תסמינים לא שמיעתיים או תסמינים שמיעתיים מטרידים (18 מושתלים) וב-9 מושתלים שילוב של שני המצבים.
תוצאות: בעקבות הניתוח החוזר להחלפת השתל הכושל, השיגו 22 מושתלים (92%) תפקוד טוב יותר עם השתל החדש, ב-13 היה שיפור בתפקוד השמיעתי, והתסמינים המטרידים חלפו ב-16 מושתלים. ב-8 מושתלים שסבלו משילוב של המצבים היה שיפור בשניהם. הזמן הממוצע שחלף ממועד ההופעה הראשונית של התסמינים ועד לניתוח החלפת השתל היה 2.02±2.01 שנים (טווח, 0.16-8.66).
מסקנות: אבחנה מוחלטת של `כשל רך` מושגת רק לאחר הדגמת שיפור בתסמינים לאחר ניתוח חוזר להחלפת השתל. מכאן שאבחון של `כשל רך` הינו הליך מאתגר ולא פעם האבחנה הזו מתעכבת ונגרם עיכוב בביצוע ההשתלה החוזרת. על מנת לאפשר מעקב אחר התפקוד השמיעתי והופעת תסמינים לא שמיעתיים מטרידים, ולקצר את משך הזמן עד להשתלה חוזרת, הקלינאים, המהנדסים והחברות שמייצרות את שתלי השבלול, צריכים לפתח כלי הערכה מקובלים ואחידים. ממצאי העבודה הנוכחית המראים כי במרבית המקרים החלפת השתל החשוד בכשל הביאה שיפור בתפקוד , מצדיקים השקעת מאמץ בפיתוח כלים אלו.
