רקע: ליקוי השמיעה במטופלים הסובלים מדלקת כרונית של אוזן תיכונה נובע בדרך כלל מהדלקת הכרונית או מסיבוכיה, אולם יכול להיות גם בלתי קשור אליה. הפרעה פיזיולוגית באיוורור האוזן התיכונה הינה המכנה המשותף המאפיין את מרבית האנשים הסובלים ממחלות אוזן תיכונה כרוניות. נטיה זו עלולה להמשך שנים רבות מאד, גם במבוגרים. לכן, אצל אנשים הסובלים ממחלות אלו קיימת חשיבות רבה לבחינת המצב הרפואי הצפוי של האוזן במהלך החיים על מנת לתכנן שיקום שמיעה הולם.
מטרה: הערכת מצב האוזניים בחולים עם דלקת כרונית של האוזן התיכונה וליקוי שמיעה במטרה לתכנן שיקום שמיעה דו צדדי, סימטרי וקרוב עד כמה שניתן לספי שמיעה תקינים.
חולים: קבוצת המחקר כללה 21 חולים עם דלקת כרונית של האוזן התיכונה, מתוכם 14 עם כולסטאטומה ו-7 עם נקב בעור התוף.
תוצאות: ל-12 מהחולים היה ליקוי שמיעה חד צדדי ול-9 היה ליקוי שמיעה דו-צדדי. ספי הולכת העצם היו טובים או שווים ל-35 ד"ב באוזן אחת לפחות בכל החולים, כלומר, כאלו המאפשרים הפקת תועלת ממערכת שמע מבוססת הולכת עצם לא מושתלת. למרות זאת, רק 5 מטופלים בחרו להשתמש במערכת כזו לצורך שיקום השמיעה במהלך תקופת ההחלמה מהתערבות הניתוחית שנדרשה לצורך השגת שליטה בדלקת הכרונית של האוזן התיכונה. בשני ילדים אובחנה דלקת תפליטית של האוזן התיכונה באוזן הנגדית, ובמהלך ההתערבות הניתוחית הוחדרה בנוסף צינורית אוורור באוזן הנגדית. ב-16 מהחולים ליקוי השמיעה ומחלת האוזן אובחנו לפחות כשנתיים טרם הפנייתם, מבלי שהופנו לטיפול רפואי או לשיקום שמיעה.
מסקנות: בחולים עם דלקת כרונית של האוזן התיכונה, חד צדדית או דו צדדית, קיים בד"כ ליקוי שמיעה. במקרים רבים לא ניתן מענה שיקומי לליקוי השמיעה במשך תקופות ארוכות למרות נגישותם וקלות השימוש באמצעי השיקום. קיימת חוסר החלטיות בקרב אנשי המקצוע והחולים באשר לחשיבות מתן המענה המשולב למחלת האוזן התיכונה ולליקוי השמיעה גם יחד. חשוב להדגיש את חשיבות תכנון ההתערבות הניתוחית ושיקום השמיעה במשולב כבר בשלב מוקדם, לפני שהחולים "לומדים לחיות עם המגבלה התפקודית".
