הרצאה זו עוסקת באוריינות הלשונית כתשתית וכיסוד מארגן בעבודה טיפולית וחינוכית. נקודת המוצא היא המודל של רביד וטולצ'ינסקי (Ravid & Tolchinsky, 2002), אליו נוספו תובנות מתחום השיח האינטראקטיבי (בלום-קולקה וחמו, 2010) ומהתנסויות חינוכיות וקליניות בעבודה במסגרות חינוך שונות ומגוונות.
בחלקה הראשון של ההרצאה יוצג המודל ויקושר לנדבכים חשובים נוספים בהתפתחות שפה בגילאי בית ספר המהווים כר נרחב לעבודת קלינאי התקשורת-- סוגות, אופנויות, משלבים, עבודה על אבני יסוד לשוניות, עבודה בהקשר של שיח ועבודה על הציר שבין שפה ומטא-שפה (Karmiloff-Smith, 1992). בהמשך יוצג הקשר שבין עבודה אוריינית מקיפה לבין שיפור הכישורים התקשורתיים והרגשיים, נושא המהווה קו מנחה של ההיצגים במושב זה.
בחלקה השני של ההרצאה תינתנה דוגמאות לשימוש בהזדמנויות אורייניות הן במסגרת החינוכית ובשגרת חיי הגן / בית הספר והן בעבודה הקלינית. הדוגמאות תעסוקנה בקשת הנושאים שצוינו קודם, עם מתן דגש על הרצף שבין שפה דבורה-כתובה, בין שיח מונולוגי לשיח דיאלוגי, ועל התייחסות נרחבת להיבטים פרגמטיים של השיח. דרך דוגמאות אלו נראה כיצד האוריינות מזמנת שינוי תודעתי, רגשי ותקשורתי הן אצל המטפל והן אצל המטופל ומשמשת מנוף לשיפור איכות החיים והגמישות התקשורתית.
ביבליוגרפיה:
Karmiloff-Smith, A. (1992) Beyond modularity. Cambridge, MA: MIT Press.
Ravid, D. & Tolchinsky, L. (2002) Developing linguistic literacy: A comprehensive model. Journal of Child Language, 29, 419-448.
בלום-קולקה, ש' וחמו, מ' (2010). ילדים מדברים: דפוסי תקשורת בשיח עמיתים. תל אביב: הוצאת מט"ח.
