כתיבה מהווה יכולת אוריינית מורכבת ולשם רכישתה יש צורך במשאבי שפה ומשאבי קוגניציה עשירים. רבות נכתב על התהליכים הקשורים ברכישתה ובהתפתחותה. בהיצג זה אאיר היבטים רגשיים הקשורים לכתיבה.
סופרים ומשוררים רבים מעידים על התהליכים הרגשיים-נפשיים שהם עוברים בתהליך כתיבה אומנותית. אנשי מקצוע העוסקים בתחום מניחים כי כל מי שכותב, גם לעצמו, חווה חוויות מרפאות בזמן כתיבה. הנחה זו מגובה בחשיבה תיאורטית לצד סיפורי מקרה מוצלחים (האנט וסמפסון, 2002).
מחקרים שהתמקדו בכתיבה יומנית מצאו שיש לה כוח מרפא והיא מביאה לקתרזיס. לרוב ההשפעות של הכתיבה האישית הן מיטיבות, אך יש גם מצבים בודדים בהן ההשפעה מרעה. כאשר תהליכי כתיבה מתרחשים בהקשר של דיאלוג טיפולי (ביבליותראפי או פסיכותראפי) ומתווכים על ידי איש/אשת מקצוע - הם מתועלים לתכליות תרפויטיות, וכל כתיבה יכולה להוות פתח לתהליך טיפולי שנועד לרווחתו של המטופל. לעתים כתיבה היא האופן היחיד בו מטופל יכול לגעת במה שמושתק או סודי (כהן, 1995; צורן, 2000) .
כתיבה יצירתית תורמת להתפתחות אישית שהיא מעבר לתוצר האומנותי. חשיבות רבה יש לכך שגם אם האדם אינו יכול לכתוב בעצמו אלא להכתיב למנחה (כגון בקבוצות-כתיבה שנעשו עם אנשים הלוקים בפיגור שכלי, חולים סופניים או אנשים הסובלים מדמנציה) – תעבור הבעלות על הטקסט אל המטופל. יובאו דוגמאות לכך, ויודגש הקשר שלהן לעבודת קלינאי התקשורת וכן אציג גישות המעודדות את יכולת הכתיבה היצירתית. מקום מיוחד אקדיש להיבטים הרגשיים בכתיבת מכתבים, אלו שנועדו להישלח, ואלו שנכתבים שלא על-מנת להישלח, ולשילוב מכתבים ומיילים בטיפול רגשי.
ביבליוגרפיה:
האנט, ס. וסמפסון, פ. (2002). האני בראי הכתיבה – תאוריה ופרקטיקה בכתיבה יוצרת והתפתחות אישית. הוצאת "אח", קרית ביאליק.
כהן, א. (1995). הדף המפוכח – כתיבהתראפיה הלכה למעשה. הוצאת אמציה, חיפה.
צורן, ר. (2000). הקול השלישי – איכויותיה המרפאות של הספרות ואפשרות יישומן בדיאלוג הביבליותראפי. הוצאת כרמל, ירושלים.
