מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון עמדות תאורטיות, תפיסות והמשגות בנושא התפתחות האוריינות הלשונית בקרב קלינאי תקשורת. המחקר התבסס על ההנחה שקיימים קשרי גומלין בין התפיסה והעמדה התאורטית של קלינאים לבין דרכי פעולתם בתחום זה במסגרת הטיפול בילדים בגילאי גן ובית ספר. הנחה נוספת של המחקר הייתה שמודעות והכרה בחשיבות השפעת התפיסה והעמדה התיאורטית על אופן ההתערבות תוביל להעמקת הדיון בשאלת מקומו של הנושא בטיפול בילדים עם מגוון בעיות לשוניות ותקשורתיות.
במחקר השתתפו 50 קלינאי תקשורת בעלי ניסיון בעבודה עם ילדים עם קשיים בהתפתחות שפה ותקשורת בגילאי גן ובית ספר. לצורך המחקר נבנה שאלון שהתבסס על השאלון של בלוד ושות' (Blood et al., 2010), אשר התייחס לנושאים הבאים: (א) הערכת הידע העצמי בתחום התפתחות האוריינות הלשונית והתפתחות הקריאה והכתיבה בקרב ילדים עם התפתחות אופיינית וילדים עם קשיים; (ב) המשגת המונח אוריינות לשונית; (ג) עמדה כלפי דרכי הערכה והתערבות בתחום התפתחות האוריינות הלשונית. במקביל, נערכו ראיונות אישיים שנועדו לאיסוף מידע מעמיק יותר על דעותיהם של המשתתפים, ולתת משנה תוקף לממצאים שהתקבלו במסגרת השאלון.
מן הממצאים עולה כי מנקודת מבטם של קלינאי התקשורת שהשתתפו במחקר המושג אוריינות לשונית תחום לידע על הקריאה והכתיבה בלבד ללא זיקה לשפה הדבורה. התערבות בתחום השפה הכתובה מיוחסת לדיסציפלינות נוספות כמו ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת. נמצא גם פער בין הידע על התפתחות האוריינות הלשונית בקרב ילדים עם התפתחות אופיינית והידע על ההתפתחות אצל ילדים עם קשיים. בנוסף, נמצאה בקרב המשתתפים מגמה בולטת של עמדה התופסת את העבודה בתחום האוריינות הלשונית כבלתי רלוונטית כשמדובר בטיפול בילדים עם בעיות מורכבות.
ממצאים אלה, המספקים תמונה ראשונית על תפיסות שגורות של קלינאי תקשורת את המושג אוריינות לשונית, את התפתחות השפה הכתובה כמערכת רישום וסגנון שיח ואת הקשרים בין שפה דבורה ושפה כתובה, עשויים לאפשר את בחינת הזיקה בין תיאוריות עדכניות והכשרת קלינאי תקשורת בתחום.
ביבליוגרפיה:
Blood, G.W., Mamett, C., Gordon, R. & Blood, I.M. (2010).Written language disorders: speech-language pathologists’ training, knowledge, and confidence. Language, Speech, and Hearing Services in Schools, 41, 416–428.
