סימפוזיון: פונולוגיה כהתנהגות האדם - יישומים קליניים

התאוריה "פונולוגיה כהתנהגות האדם" (Phonology as Human Behavior) של פרופ` William Diver מאוניברסיטת קולומביה מנסה להסביר את התפוצה הבלתי אקראיים של הגאים בשפות שונות. 

לפי Diver (1979) ו- Tobin (1997) שני הגורמים העיקריים של השפה הינם: הגורם התקשורתי והגורם האנושי. הגורם התקשורתי מהווה תקשורת טובה ויעילה ומבוסס על כך שבשפה יהיו מספיק ניגודים תקשורתיים המבוטאים ע"י ניגודים פונולוגיים בין פונמות המאפשרים ליצור זוגות מינימליים שהם זוגות מילים אשר יש ביניהן הן הבדל במשמעות והן הבדל פונטי תפיסתי/ אקוסטי. הגורם האנושי מבטא את שאיפת דוברי השפה למאמץ מינימלי בהפקה ובתפיסת הדיבור (Martinet, 1955). בין שני הגורמים הללו קיים מאבק מתמיד שבין השאיפה להגיע למקסימום תקשורת במינימום של מאמץ.

התאוריה פותחה ויושמה בתחומים הקליניים וההתפתחותיים. פרופ` ישי טובין מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ערך והיה שותף למחקרים רבים כגון: התפתחות פונולוגיה ודיבור בקרב ילדים בעלי התפתחות תקינה וחריגה, ומבוגרים עם לקויות ועוד.

בסימפוזיון זה יוצגו מספר עבודות שנערכו ב 25 השנים האחרונות בהנחיית פרופ` טובין המדגישות כיצד התאוריה מסבירה תופעות מרכזיות בתחום הקליניקה בהפרעות בתקשורת.

מקורות:

Diver, W. (1979). Phonology as human behavior. In D. Aaronson and P. Reiber (Eds.), Psycholinguistic Research: Implications and Applications (pp. 161-186). Hillsdale NJ: Lawrence Erlbaum.

Martinet, A. (1955). Économie des changements phonétiques, Berne: Francke.

Tobin, Y. (1997). Phonology as Human Behavior: Theoretical Implications and Clinical Applications. Durham, NC: Duke University Press.