הארכה מפצה של התנועה היא תופעה פונולוגית נפוצה המתרחשת כתוצאה מהשמטה של סגמנט כל שהוא בהברה. תופעה זו מתרחשת בעיקר בשפות בהן התכונית של אורך תנועה (תנועה ארוכה לעומת תנועה קצרה) מהווה ניגוד פונמי והיא קיימת הן בשפת המבוגרים (Hayes, 1989) והן בשפת הילדים
(Ota, 1999 ; (Kehoe & Lleo, 2003. בשפה העברית הישראלית התכונית של אורך תנועה אינה מהווה ניגוד פונמי בשפה ולכן התופעה של הארכה מפצה צפויה פחות. ואולם למרות זאת, במחקר של
(2006) Adi-Bensaid תוארה תופעה זו בקרב ילדים, שעברו את ניתוח שתל השבלול בשלבי הרכישה הראשונים של התפתחות המילה הפרוזודית. תופעה זו הלכה ופחתה לקראת השלב הסופי של התפתחות המילה הפרוזודית.
מטרת המחקר הנוכחי לבחון את אורך התנועה בסביבות פונולוגיות שונות באמצעות מחקר מסוג חקר-מקרה. הנבדק במחקר הוא ילד עם ירידה דו-צדדית עמוקה בשמיעה, שעבר את ניתוח שתל השבלול באוזן שמאל בגיל 1:2 שנים.
בהרצאה יוצגו נתונים חלקיים ממסד נתונים רחב שנאסף בעבודת הדוקטוראט של
(2006) Adi-Bensaid. הפקות הילד הוקלטו ותועתקו אחת לשבועיים במהלך אינטרקציה של שיום תמונות ודיבור ספונטאני. אורך התנועה של כל המילים החד-הברתיות, שהופקו ע"י הילד, נותח אקוסטית תוך שימוש בתוכנת ה- Praat (Boersma and Weenink, 2009).
ממצאים: נמצאה העדפה ברורה להפיק את התנועה /a/ על פני כל התנועות האחרות. בנוסף נראתה העדפה להאריך את התנועה יותר לפני עיצורים סונורנטים מאשר לפני עיצורים אובסטורנטים וכן לפני עיצורים סונורנטים שהושמטו יותר מאשר לפני עיצורים סונורנטים שנשמרו או לפני הברות פתוחות ללא קודה. לא נמצא הבדל באורך התנועה בסביבה של עיצורים אובסטורנטים שהופקו או הושמטו.
דיון: אנחנו משערים שהארכה מפצה עשויה להופיע בהפקות של ילדים לאחר שתל השבלול בעקבות השמטה של סגמנט סונורנטי בלבד משום שלעיצור הסונורנטי תכונות דומות לתנועות דבר המאפשר לדובר להאריך את התנועה באופן טבעי וללא מאמץ לרינגיאלי(Tobin, 1997;2002) . ממצאי המחקר יידונו במונחים של התיאוריה `פונולוגיה כהתנהגות האדם` (PHB) תוך התייחסות להבטים של תפיסה שמיעתית וקואורדינציה ארטיקולטורית בקרב ילדים עם שתל.
רשימת מקורות
Adi-Bensaid, L. (2006). The prosodic development of Hebrew-speaking hearing impaired
children. (Unpublished PhD dissertation, Tel-Aviv University.)
Boersma, P. and D. Weenink. (2009). Praat. (Computer program.) http://www.praat.org/
Hayes, B. (1989). “Compensatory lengthening in moraic phonology”. Linguistic Inquiry 20.
253–306.
Kehoe, M., and C. Lleo. (2003). “The acquisition of nuclei: A longitudinal analysis of
Phonological vowel length in three German-speaking children”. Journal of Child
Language 30. 527–556.
Ota, M. 1999. Phonological theory and the acquisition of prosodic structure: Evidence from
Child Japanese. (Unpublished PhD dissertation, University of Georgetown.)
Tobin, Y. (1997). Phonology as human behavior: Theoretical implications and clinical
applications. Durham, NC: Duke University Press.
Tobin, Y. (2002). “Phonology as human behavior: Theoretical implications and cognitive and
Clinical applications”. In: Fava, E. (ed.), Linguistic theory, speech and language
pathology,speech therapy. Amsterdam: Benjamins. 3–22.
