מבחני שטף מילולי משמשים בהערכת יכולות שליפה לקסיקאלית. במטלות השטף מתבקשים הנבדקים לשלוף מספר דוגמאות גדול ככל האפשר בזמן קצוב, לפי קריטריון סמנטי (קטגוריה) או פונולוגי (צליל פותח). במחקרים קודמים נמצא כי ביצוע במטלות שטף מושפע מיכולות שפתיות כגון שיום ואוצר מילים, וכן מיכולות קוגניטיביות כגון קשב, זיכרון עבודה ועוד (Ruff, Light, Parker, & Levin, 1997; 2000). אין ממצאים חד משמעיים בנוגע להשפעת מיקום נזק מוחי על מרכיבי השטף המילולי.
המחקר הנוכחי בוחן את השפעת מיקום הנזק המוחי על שטף מילולי ומרכיביו אצל חולים הסובלים מנזק מוחי ממוקד. בנוסף לכך, המחקר בוחן את הקשר בין מדדי שטף לבין יכולות שפתיות וקוגניטיביות שונות באותם חולים. לשם כך, דגמנו חולים הסובלים מנזק קדמי או אחורי, בהמיספירה השמאלית או הימנית, ומדדנו את ביצועיהם במטלות שטף ובמטלות נוספות כגון שיום, קריאה ועוד, בהשוואה לנבדקי ביקורת בריאים.
תוצאות המחקר מראות שחולים עם נזק שמאלי מתקשים במובהק יותר מאשר חולים עם נזק ימני בשתי משימות השטף. בנוסף, בעוד שמרבית החולים ונבדקי הביקורת הראו ביצועים טובים יותר בשטף סמנטי מאשר בשטף פונולוגי, 2 מתוך שלושה חולים עם פגיעה אחורית שמאלית הראו את הדגם ההפוך. כמו כן נמצא שמדדי שטף כגון מספר המקבצים או המעברים אינם רגישים למיקום הפגיעה והערכתם אינה מספקת מידע נוסף מעבר למספר המילים שהופקו.
בנוגע לקשר בין שטף מילולי ויכולות קוגניטיביות שונות, מצאנו מתאם מובהק בין יכולות שליפה, אוצר מילים, מודעות פונולוגית ויכולת קריאה לבין הביצועים במטלות השטף. לא נמצא קשר בין מספר המקבצים או המעברים לבין יכולת קטגוריזציה לא ורבלית או זיכרון עבודה.
על סמך תוצאות המחקר ניתן להסיק שאסטרטגיות טיפוליות עם מטופלים המתקשים במשימות שטף מילולי אמורות להתבסס על חיזוק שיום ואוצר מילים. מבחינה מתודולוגית ניתן להסיק כי מדדים של מקבצים ומעברים אינם מספקים יותר מידע מאשר מדדי השטף המסורתיים.
