הידע המילוני ממשיך ומתפתח לאורך החיים ומושפע בין היתר מהשפה הכתובה לה אנחנו נחשפים עם התפתחות יכולת הקריאה. ילדים צעירים עם לקות שמיעה חמורה ועמוקה מראים לרוב עיכוב בהתפתחות יכולת השפה בשל החסכים השמיעתיים. עם העלייה בגיל הולכים ומצטמצמים חלק מן הפערים הלשוניים, וניתן לייחס זאת לגורמים שונים שאחד הבולטים שבהם הוא הלמידה מן השפה הכתובה. מטרת המחקר המוצג היא לבחון את הידע המילוני של בוגרים לקויי שמיעה בהשוואה לבני גילם השומעים. אוכלוסיית המחקר כללה 40 משתתפים בוגרים (מעל גיל 18), מחציתם בעלי לקות שמיעה המשתמשים בתקשורת אוראלית ושלמדו וסיימו מסגרת חינוכית רגילה, ומחציתם בעלי שמיעה תקינה אשר הותאמו בקריטריונים של מין, מיצב, עיסוק/השכלה ואינטליגנציה לא מילולית לקבוצת לקויי השמיעה. כלי המחקר כללו שישה מבדקים להערכת ידע מילוני. שניים מהם מבדקים מילוניים קיימים (PPVT ומבדק קווה לשיום), והארבעה האחרים הם מבדקים חדשים הבודקים היבטים שונים של ידע הסינונימיות -- ידע על חלופות מילוניות בעלות משמעויות דומות, כמו נתן והעניק. ידע זה מתואר בספרות כאחד הסמנים הבולטים של עושר מילוני בגילאי ההתבגרות והבגרות. ממצאי המחקר מעלים כי בוגרים עם לקות שמיעה מראים יכולות מילוניות עשירות ומרשימות, וניתן לייחס זאת הן לחשיפה לשפה הכתובה והן לאמצעי השיקום המתקדמים. יחד עם זאת הידע המילוני שהם מראים עדיין נמצא בפער מבני גילם השומעים. ההרצאה תציג את הממצאים הכמותיים והאיכותיים במשימות המילוניות השונות, את הקשרים בין סוגי המשימות, וכן, היא תדון בהשלכות החינוכיות והטיפוליות העולות מתוצאות המחקר.
