בשנים האחרונות כמתים (כל הילדים, חלק מהילדים, אף ילד) מהווים חלק מאבחוני שפה אצל ילדים (deVilliers, 2004). כמתים הם מילות פונקציה שאין להם רפרנט מוחשי בעולם והם מהווים מדד רגיש בתחום הסמנטי: המשמעות שלהם תלויה בהקשר שבו הם מוצגים, לעתים קרובות יש להם משמעויות חופפות או מספר משמעויות אפשריות ודוברים שונים מייחסים לכמתים משמעויות שונות בהקשר זהה. בשל גורמים אלה, רכישת המשמעות של כמתים ומונחים לוגיים אחרים היא תהליך מורכב וארוך.
מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את ההבדלים בין ביצוע מטלת הבנה של התאמת משפט לתמונה לבין ביצוע הוראה (ציור) בתהליך הרכישה של הכמת `כל` בעברית (לפני שהביצוע מגיע לרמת תקרה), על מנת להעריך את רגישות המטלות השונות באבחון שפה. באופן ספציפי, נבדקה היכולת להבין את המשמעות הדיסטריביוטיבית והקולקטיבית של `כל` (כמו ב"כל חתול" לעומת "כל החתולים").
שיטה: המחקר בחן את הביצוע של עשרה מבוגרים ועשרה ילדים עם התפתחות שפה תקינה בגילאי 4-5 בשתי מטלות: (1) התאמת משפט לאחת משתי תמונות המייצגת משמעות שונה של הכמת `כל` (אמא שמה כל חתול / את כל החתולים בסל) ו(2) ביצוע הוראה (צייר סירה לכל גמד / לכל הגמדים). בעוד שבמטלה (1) הוצגו בפני המשתתפים שתי המשמעויות המנוגדות של הכמת (בשתי התמונות), במטלה (2) לא היה ייצוג מפורש של המשמעויות.
תוצאות: כמשוער, הביצוע של ילדים היה נמוך באופן מובהק משל המבוגרים (p < .001) בשתי המטלות. אולם, בעוד ילדים לא הראו הבדל מובהק בין משמעות דיסטריביוטיבית למשמעות קולקטיבית במטלה התאמת משפט לתמונה, במטלת ההוראה (ציור) הם ביצעו טוב יותר במשמעות הדיסטריביוטיבית (כל גמד) בהשוואה למשמעות הקולקטיבית (כל הגמדים).
מסקנות: תוצאות המחקר מראות שקיים ידע לשוני של כמתים כבר בגיל הגן. הוא תומך ברעיון שהצגת שתי משמעויות אפשריות של הכמת (כמו במטלת התאמת משפט לתמונה) מסייעות בהגעה אל המשמעות הנכונה. הדיון יתמקד בהשלכות של הממצאים לשימוש במטלות הבנה שונות באבחוני שפה בגיל-הרך.
