מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את השפעת הדו-לשוניות על ביצועי ילדים עם SLI וליקוי בשליפה לקסיקאלית במבחן שיום. בשנים האחרונות מתרבות העדויות הקליניות המתייחסות לכישורי השפה של ילדים דו-לשוניים עם לקות שפה. חלק מהממצאים מצביעים על דמיון בביצוע בין ילדים דו-לשוניים וחד-לשוניים בתחומי השפה השונים וחלקם מראים הבדלים כמותיים ואיכותיים בין שתי האוכלוסיות. המחקר הנוכחי בדק האם ילדים דו-לשוניים עם לקות שפה ספציפית (SLI) וליקוי בשליפה לקסיקאלית מראים הבדל בביצוע במבחן שיום בעברית.
שיטה: 28 ילדים עם לקות שפה ספציפית הכוללת קשיים בשליפה לקסיקלית, בגילאי 9-14 שנים, נבחנו במבחן שיום `שמש` (Biran & Friedmann, 2005). כל הנבדקים לומדים במסגרות חינוך רגילות ומקבלים טיפול פרטני אצל קלינאית תקשורת. 14 ילדים הם חד-לשוניים ו-14 דו-לשוניים (אנגלית-עברית). הביצוע של שתי האוכלוסיות הושווה הן כמותית והן איכותית תוך התייחסות למאפייני הטעויות בשתי השפות.
תוצאות: הביצוע של שתי קבוצות המחקר נמצא נמוך בהשוואה לציונים של ילדים תואמי-גיל ללא לקות שפה (95%). הביצוע הממוצע של הנבדקים הדו-לשוניים (66%) היה נמוך באופן מובהק מהביצוע הממוצע של נבדקים חד-לשוניים (81%), (p < .001). בהשוואה נוספת בין הקבוצות, הפריטים ששוימו באנגלית לא נכללו בציון. גם בהשוואה זו הביצוע של הנבדקים הדו-לשוניים עדין היה נמוך (70%) באופן מובהק בהשוואה לנבדקים החד-לשוניים (p < .001).
מאפייני הטעויות של שתי הקבוצות היו דומים: היסוסים, החלפות סמנטיות ופונולוגיות. מאפיינים אלו נמצאו בשתי השפות, ולעיתים אף באותו ניסיון שיום (לדוגמא: בשיום תמונה של מחבת: "מפית, לא, pan").
מסקנות: ממצאי המחקר מציעים כי קיים דמיון איכותי במאפייני הטעויות של ילדים חד-לשוניים ודו-לשוניים עם לקות שפה ספציפית וליקוי בשליפה לקסיקאלית, וכי ההבדלים בביצוע הינם כמותיים. הדיון בממצאים יעסוק בהשלכות על תהליכי אבחון וטיפול של ילדים דו-לשוניים עם לקות שפה ספציפית הכוללת ליקוי בשליפה לקסיקאלית.
