מטרה: הערכה עצמית של חולי פרקינסון והערכת שופטים נאיביים את מובנות דיבור ואיפיון סובייקטיבי של תפקודי הבליעה בחולי פרקינסון בשלבים מוקדמים עד שנתיים מאבחון המחלה, אל מול חולים בשלבים מתקדמים של המחלה ואצל אנשים המקורבים קרבה ראשונה לחולה במחלת פרקינסון.
רקע: מחלת הפרקינסון מאופיינת בסממנים מוטוריים אשר אליהם נלווים סימנים קליניים שאינם מוטורים, המקדימים לעיתים קרובות את הופעת הסימנים המוטריים, כגון הפרעות בדיבור (דיסארטריה) ובליעה. אופייה התורשתי של המחלה יחד עם הפרעות הדיבור הייחודיות לה, הובילו אותנו לנסות לאתר סממנים ראשוניים של שינויים באיכות הקול ובתפקודי הבליעה.
שיטה: 31 משתתפים המחולקים לשלוש קבוצות: 10 חולי פרקינסון בשלבים מוקדמים של המחלה, 11 חולי פרקינסון בשלבים מתקדמים של המחלה ו- 10 אנשים המקורבים קרבה ראשונה לחולה פרקינסון (בטווח גילאים של 21-85 שנים). הנבדקים מילאו שאלונים להערכה עצמית של הפרעות הקול והבליעה שלהם. בנוסף, בוצעו הקלטות קוליות לשם ניתוח אובייקטיבי של מובנות הדיבור על ידי שופטים נאיביים.
ממצאים: תוצאות המחקר הצביעו על הבדל מובהק בהערכה עצמית של קול ודיבור (VHI) בקרב שלושת הקבוצות (F(1,28)=3.43, p<0.05). הערכת השופטים הנאיביים במטלת דירוג מובנות הדיבור הייתה נמוכה יותר בקרב קבוצת חולי פרקינסון מתקדמים (F(1,28)=4.16 , p<0.05). הבדל זה לא נמצא במטלת הזיהוי. בהשוואה בין הערכה עצמית של הנבדקים את מובנות הדיבור שלהם ביחס להערכת השופטים הנאיביים נמצא כי חולי פרקינסון, בכל שלבי המחלה, דיווחו באופן חמור יותר על מצבם (p<0.05). השופטים הנאיביים העריכו בצורה הטובה ביותר את דיבורם של המקורבים מדרגה ראשונה לעומת חולי הפרקינסון הצעירים ולעומת חולי פרקינסון מתקדמים.
דיון: נמצאה החמרה בהערכת מובנות הדיבור עם התקדמות המחלה. בנוסף, כמות השימוש בקול נמצאה ביחס הפוך למידת ההפרעה של בעית הקול. נצפה פער בין הערכה עצמית של הנבדקים אל מול הערכה של שופטים נאיביים במטלות הדורשות עומס קוגנטיבי, דבר המדגיש את התחושות הנלוות למחלה. מכאן, מודגשת החשיבות של איתור מוקדם של המחלה ועל ידי כך טיפול מוקדם בסימפטומים אלו וכן בסימפטומים הרגשיים הנלווים לכך.
