שימוש בנראטיב לביצוע אבחנה מבדלת בין ילדים דו לשוניים שהתפתחותם תקינה לחד לשוניים לקויי שפה

הפקת נראטיב מחייבת ידע בשימוש במרכיבי הסיפור [1], ויכולת להשתמש במיומנויות שפתיות בסיסיות. ילדים דו"ל בעלי ש"ת צפויים לעשות שימוש טוב יותר במרכיבי הסיפור (רמת המאקרו) מילדים בעלי לש"ר [2]. מנגד, בשל הדמיון הרב במיומנויות השפתיות של ילדים בעלי לש"ר לילדים דו"ל עוקבים, בראשית רכישת השפה השנייה, נשער כי לא ימצא הבדל בין הקבוצות באמצעים הלשוניים (רמת המיקרו). נבחנו נרטיבים של 20 ילדים בגילאי הגן: 10 דו"ל עוקבים דוברי רוסית-עברית בעלי ש"ת ברוסית, החשופים פחות משנתיים לעברית, ו-10 ח"ל בעלי לש"ר. הנראטיבים נותחו לפי מדדים של מאקרו (שימוש במרכיבי סיפור) ומיקרו (מדדי פרודוקטיביות, שימוש במשפטים מורכבים ובמילות קישור, חוסר שטף ושגיאות דקדוקיות). בהתאם להשערות, ברמת המאקרו ילדים דו"ל ציינו יותר מרכיבי סיפור מאשר קבוצת הביקורת, ואילו ברמת המיקרו, שתי הקבוצות היו דומות מבחינת השימוש באמצעים לשוניים ולא נמצאו הבדלים מובהקים ברוב המדדים שנבדקו. למחקר השלכות קליניות, התומכות בשימוש בנראטיב יחד עם כלים נוספים לאיתור לקות שפה באוכלוסיה רב לשונית.

[1] Stein, N. L., & Glenn, C. G. (1979). An analysis of story comprehension in elementary school children. In R. Freedle (Ed.), Discourse processing: Multidisciplinary perspectives (pp. 53-120). Norwood, NJ: Ablex.

[2] Paradis, J., & Schneider, P. (2008). Distinguishing Bilingual Children from Monolinguals with SLI: Profile Effects on the ENNI. Poster presented at the Symposium on Research in Child Language Disorders.