המטרה העיקרית של לימוד הקריאה היא ללמוד מהקריאה - להבין את הטקסט הכתוב. לשם כך, ילד צריך תחילה להיות מיומן בפענוח הקריאה. באופן מפתיע ישנם ילדים שמראים קשיים בפענוח אך מצליחים להבין את הנקרא ("קוראים עמידים"). הבסיס המוחי הקשור להתפתחות הפערים בין יכולות הקריאה טרם נחקר. יתרה מכך, לא ידוע מה קדם למה - האם המנגנון המוחי הוא הגורם שמאפשר את הפערים בין הבנת הנקרא לפענוח, או שהתבנית המוחית מתפתחת כתוצאה של אימוץ אסטרטגיות פיצוי. לכן, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את המנגנון המוחי הקשור לפערים בין פענוח להבנת הנקרא.
המחקר כלל שלושה ניסויים. הניסוי הראשון בחן את הבסיס הנוירואנטומי של הפערים בין יכולות הקריאה במדגם של 55 תלמידי בית ספר עם טווח רחב של יכולות קריאה. נמצא שבקרב כלל הקוראים ככל שהיו פערים גדולים בין הבנת הנקרא לפענוח, נמצאה הגדלה של נפח החומר האפור באזורים דורסולטרלים בקורטקס הפרונטלי בהמיספרה השמאלית (LtDLPFC). הניסוי השני בדק את שאלת הביצה והתרנגולת, האם הבסיס המוחי קיים בטרם הילד התחיל ללמוד לקרוא או הוא מתפתח כתוצאה מאימוץ אסטרטגיה לאחר שפענוח נכשל. מדגם אורך של 43 ילדים מצא שנפח ה- LtDLPFC בגן חובה מנבא פערים בקריאה שלוש שנים מאוחר יותר. מטרת הניסוי השלישי הייתה לבדוק האם הפערים בין הפענוח להבנת הנקרא קשורים לאזורים התומכים ביכולות שפתיות או לאזורים התומכים בעיבוד קוגניטיבי. שימוש במפות מרחביות של 525 מושגים קוגניטיביים המבוססות על מאגר מחקרי הדמיה (Neurosynth.org) הראה שאזורים הקשורים לפערים בקריאה תומכים בתפקודי זיכרון עבודה ויכולות תכנון.
ממצאי המחקר מראים לראשונה כי קיים אזור מוחי המאפשר רכישת יכולות הבנת הנקרא טובות יחסית ליכולות פענוח חלשות. אזור זה קשור לזיכרון עבודה וגודלו נמצא מנבא פערים בין יכולות הקריאה עוד בטרם ילדים התחילו ללמוד לקרוא. למחקר זה תרומה משמעותית לגבי הבנתנו את מנגנוני הפיצוי בדיסלקציה ועשוי לסייע בבניית תשתית למקסום יכולות הבנת הנקרא אצל דיסלקטים.
