בתקופת גיל ההתבגרות חלה קפיצה בעיבוד של רבדים יצירתיים של השפה (כגון, הומור, מטאפורות, דו-משמעות), אולם מעט ידוע על המנגנונים המוחיים האחראים לשינויים אלו. מספר מודלים נוירולינגוויסטים שבחנו אוכלוסיות של מבוגרים מצביעים על מעורבות ההמיספרה הימנית בעיבוד יצירתיות שפתית בעוד שמודלים אחרים מציעים שעיבודים אלו דורשים שיתוף פעולה בין שתי ההמיספרות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין תיאום העיבוד המיספריאלי ליצירתיות שפתית, ולבדוק האם קשר זה משתנה מגיל ההתבגרות לבגרות.
במחקר השתתפו 40 מתבגרים (גיל 15) ו-39 מבוגרים צעירים (גיל 22). הנבדקים ביצעו מטלת הטרמה משולבת בפרדגימת שדה-חצוי. מילה דו-משמעית הוצגה במרכז המסך (אב) וכעבור 750 מילישניות הופיעה מילת המטרה הקשורה למשמעות הדומיננטית (משפחה) או המשנית (חודש). מילת המטרה הוקרנה לפרק זמן קצר לחצי שדה הראייה הימני או השמאלי. הנבדקים התבקשו לבצע שיפוט סמנטי לגבי קשר בין המילים כשזמן תגובה ואחוז דיוק נמדדו. בנוסף, הנבדקים התבקשו לענות על מבחני יצירתיות שפתית כגון שאלוני מטאפורות ו"מבחן הקשרים רחוקים". על מנת לחשוף את התהליך ההתפתחותי לצד השונות הבינאישית, יצירתיות שפתית נובאה בעזרת מודלים של רגרסיות לינאריות הכוללות אינטרקציות. המשתנים המנבאים היו זמני תגובה למילים הדו משמעויות המעובדות בכל אחת מהמיספרות, גיל הנבדקים והאינטראקציה ביניהם.
ממצאי המחקר מראים שמבוגרים ומתבגרים עם ביצוע גבוה במטלות יצירתיות מראים דפוסים שונים של עיבודים מוחיים. אצל מבוגרים צעירים, ככל שהפעילות ההמיספריאלית הייתה מתואמת על ציר הזמן הביצועים היו גבוהים יותר. לעומתם, מתבגרים עם עיבוד איטי בהמיספרה הימנית, הראו יכולות גבוהות יותר, ככל שההמיספרה השמאלית הייתה מהירה. כלומר, אצל מתבגרים שליטה ביכולות שפה גבוהות נתמכות בפער בין ההמיספרות. מתוצאות אלו ניתן לשער שהמעבר מדגם של פערים בין ההמיספרות לדגם של סינכרוניזציה בין ההמיספרות מאפשר את השליטה המלאה באספקטים יצירתיים של השפה בבגרות.
הממצא שביצוע אופטימלי במוח המתבגר שונה מזה המתרחש במוח הבוגר מחייבת התייחסות בבניית תוכניות חינוכיות לעידוד יצירתיות שפתית. בנוסף, הבנת המתרחש במוח המתפתח התקין חיונית לפירוש יצירתיות שפתית באוכלוסיות מיוחדות.
