מקובל שגירוי קול דרך הולכת אויר (air conduction – AC) גורם לוויברציות של עור התוף, לתנודות של עצמות שמע באוזן התיכונה, להפרשי לחצים בנוזל האוזן הפנימית ולגל מתקדם לאורך הממברנה הבזילרית. בגירוי דרך הולכת עצם (bone conduction - BC) נגרמות תנודות של עצם הגולגולת ושל הדופן הגרמי של האוזן החיצונית, התיכונה והפנימית, ואלו מעוררים מנגנונים של: cochlear compression, distortion and fluid inertia, ossicular chain inertia, occlusion effect. בסופו של דבר, המנגנונים הללו של BC גם הם גורמים לגל מתקדם לאורך הממברנה הבזילרית. בעשור האחרון, מחקרים שונים הראו שניתן לעורר שמיעה גם על ידי מתן גירוי עם מתנד העצם באתרים שונים על הראש, הצוואר והחזה שאין מתחתם עצם של גולגולת. למנגנון הולכה נוסף זה ניתנו שמות שונים כגון הולכה ברקמה רכה (soft tissue conduction – STC) או הולכת עצם לא גרמית (non-osseous BC). נשאלת השאלה מהו בדיוק המנגנון של גירוי כזה המביא לתחושת שמיעה; האם זה סוג של AC או של BC או של מנגנון אחר לגמרי? נדווח על כמה ניסויים שבוצעו כדי לענות על שאלה זו. הניסויים בוצעו בשיטות שונות, עם גירוים שונים, הניתנים במקומות שונים, עם צורות מגע שונות בין המתנד המגרה לבין עורו של הנבדק, בשימוש בכמה שיטות להערכה של האפקטיביות של הגירוי. לתוצאות שנציג יש השלכות מענינות לא רק כתשובה לשאלה ששאלנו, אלא בנוסף לגבי המנגנון של השמיעה בכלל בעצמות קול נמוכות.
