הרכבת מספר אמצעי הגנה מפני רעש בו זמנית (כגון אטמים ומגני אוזניים) גורמת לעלייה בספי השמיעה בהולכת אוויר. למרות זאת, מידת הנחתה המרבית שניתן להפיק באמצעותם- מוגבלת. על פי הספרות, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בעובדה שגירויים המושמעים דרך רמקול בעוצמות חזקות, גורמים לתנודות גולגולת ולהולכת הגירוי השמיעתי לאוזן הפנימית דרך הולכת עצם. מאידך, היות וגלי הקול באים במגע קודם עם העור שמכסה את הגולגולת, ייתכן כי השמיעה (בעת חסימת תעלות השמע) מתקיימת במנגנון הולכה לא גרמי שאינו מבוסס על תנודות עצם. בעבודה הנוכחית נערכה השוואה בין תוצאותיהם של ניסוי פסיכואקוסטי וניסוי שכלל מדידות מכאניות של תנודות עצם.
בניסוי הראשון הפסיכואקוסטי הוערכו ספי השמיעה של 12 מבוגרים בני 22-33 שנים בעלי שמיעה תקינה לגירויים שהושמעו דרך רמקול בתדרים 500Hz, 1000Hz, 2000Hz ו- 4000Hz במצבים הבאים: (1) כאשר תעלות השמע פתוחות; (2) בעת הרכבת (Earmuffs) מגני אזניים; (3) בעת הרכבת אטמי אוזניים מותאמים אישית בעומק תעלות השמע; ו-(4) בעת הרכבת אטמי אוזניים מותאמים אישית ובנוסף במגני אוזניים. ספי השמיעה בעת הרכבת אטמי האוזניים נעו בין 45-55dB HL. הוספת מגני האוזניים בנוסף לאטמי האוזניים לא הביאה להיסט סף משמעותי - עדות להנחתה המירבית שהתקבלו באמצעות האטמים.
בניסוי המדידות המכאניות, נמדדו תנודות מגולגולת יבשה באמצעות Laser Doppler Vibrometer בתגובה לגירויים שהושמעו דרך רמקול והוערכו עוצמות הגירוי המינימליות שנדרשו לשם הפקת תנודות עצם. העוצמות המינימליות שנדרשו לשם הפקת תנודות עצם בתגובה לגירוי דרך רמקול נעו בין 70-75dB HL.
ספי השמיעה של המשתתפים היו נמוכים מהעוצמות שנדרשו על מנת להפיק תנודות עצם בגולגולת. ממצא זה מחזק את ההשערה ששמיעת גירוי המושמע מרמקול בעוצמת סף (כשאין תרומה של תעלות השמע החיצוניות) מתרחשת דרך מנגנון הולכה שאינו גרמי ויכולה להיות מיוחסת לשמיעה דרך רקמות רכות. בעוצמות גירוי חזקות יותר, סביר כי מתקיימת בנוסף שמיעה בהולכת עצם באמצעות הפקת תנודות עצם.
