מטרת המחקר: בחינת מודעותם של חולי MSA) Multiple system atrophy) להפרעות הבליעה שלהם.
רקע תיאורטי: MSA הינה מחלה רב מערכתית ניוונית של מערכת העצבים, הנכללת תחת תסמונות פרקינסון פלוס ומשלבת תסמינים אקסטראפירמידלים, פירמידלים, צרבלרים, ואוטונומים. חולי MSA עלולים לחוות הפרעות בליעה שיכולות לגרום לפגיעה באיכות החיים של החולים ואף להוביל לדלקת ריאות ומוות. מחקרים שונים בחנו את המודעות להפרעות בליעה בקרב חולי פרקינסון וחולים נוספים, אך מסקירה ספרותית לא נמצא חומר העוסק באופן ישיר במודעותם של חולי MSA לבעיות הבליעה שלהם.
שיטת המחקר: במחקר זה השתתפו 12 נבדקים (5 גברים, 7 נשים) חולי MSA (גיל ממוצע: 65.33±8.77), המטופלים ביחידה להפרעות תנועה במרכז הרפואי תל-אביב. הנתונים נאספו באמצעות מספר כלי מחקר: א. שאלון נתונים דמוגרפיים; ב. מבחן MoCA; ג. Visual Analog Scales; ד. שאלון SDQ; ה. הערכת תפקודי בליעה (BSE); ו. The SWAL-QOL Survey; ז. הערכת חומרת המחלה UMSARS.
ממצאים: נמצא כי ככל שהפרעת הבליעה חמורה יותר (7.67±5.43), הנבדק מדווח על קושי רב יותר בבליעת מזון מוצק (3.17±3.51) (r(12)=.77, p<.01) ועל קושי רב יותר בשלב האוראלי של הבליעה (5.08±3.06) (r(12)=.65, p<.05). ככל שההיסטוריה הרפואית של המחלה חמורה יותר (28.67±8.13), הנבדקים יהיו מודעים יותר לבעיית הריור שלהם (1.09 ±.00 ) (r(12)=.62, p<.05). ככל שהיכולת המוטורית של הנבדק ירודה יותר (30.83±8.58), כך הוא יהיה בעל מודעות גבוהה יותר להפרעות הבליעה שלו (r(12)=.60, p<.05) (13.92±8.75) וככל שהנבדקים מודעים יותר להפרעת הבליעה, כך הם מדווחים על תשישות רבה יותר (4.88 ± 8.75) (r(12)=.65, p<.05).
דיון: ככל שנצפה קושי רב יותר בהערכת תפקודי הבליעה, כך הנבדקים נטו לדווח על חומרת תסמיני הבליעה בשלב האוראלי וכן על קושי רב יותר בבליעת מזון מוצק. כמו כן, ככל שמחלת הMSA- חמורה יותר, הנבדקים מודעים יותר לחומרת הריור שלהם וכן לתסמיני הפרעת הבליעה שלהם. בנוסף, חולי MSA אשר מודעים יותר להפרעת הבליעה שלהם, מדווחים על תשישות רבה יותר.
