מטרה: אפיון הפרעות הבליעה של חולי MSA והקשר לאיכות חייהם.
רקע תיאורטי: מחלת ה-MSA) Multiple System Atrophy) הינה הפרעה דגנרטיבית ופרוגרסיבית בה נגרם נזק לתאי המוח. נזק זה מוביל לרמות שונות של פרקינסוניזם, כשל במערכת האוטונומית ואטקסיה. אחת מההשלכות החמורות של המחלה הינה דיספגיה, העלולה להיגרם בכל שלב של המחלה.
שיטת מחקר: 12 חולי MSA (גיל ממוצע: 65.33±8.77), המטופלים ביחידה להפרעות התנועה במרכז הרפואי בתל אביב. במחקר נכללו חולה MSA-A אחד, 3 חולי MSA-P ו-8 חולי MSA-C (ממוצע שנות מחלה: 7.25±3.93 שנים). כלל המשתתפים ענו על סדרת שאלונים הכוללים נתונים דמוגרפיים, מודעות להפרעות בליעה וריור, איתור הפרעות בליעה (SDQ), איכות חיים (SWAL-QOL) ומבחן MoCA (ממוצע: 22.5±4.5). כמו כן, בוצעה הערכת בליעה Bed side evaluation (BSE).
ממצאים: לחולי MSA ירידה בתפקוד האורו-מוטורי בכלל, ובתפקוד הלשון בפרט. למרות שהציון הממוצע של ה-SDQ הצביע על הפרעות בליעה (13.92±8.75), לא נמצאו הפרעות בליעה בקרב המשתתפים. בהשוואת ציוני ה-SDQ לפי סוגי ה-MSA, נמצא כי חולי MSA-P מדווחים על דיספגיה חמורה יותר (19.83±10.01) מאשר חולי MSA-C (10.5±7.09). בהתייחס לאיכות החיים, התחום שנמצא מושפע ביותר מהדיספגיה היה `בעיות גופניות הפוקדות אנשים עם הפרעות בליעה`. בנוסף, חולי MSA-P מדווחים על איכות חיים ירודה יותר (6.89±2.93) מאשר חולי MSA-C (4.18±3.52). בבדיקת קורלציות בין הדיספגיה לאיכות החיים, נמצא קשר חיובי מובהק בין תת-המבחן הראשון בשאלון SWAL-QOL (אמירות כלליות הנאמרות ע"י אנשים עם דיספגיה) לבין יכולת העברת מזון מוצק (0.58±1.16, p<.01) ולבין זמן עוררות הרפלקס במרקם דייסתי (0.25±0.61, p<.05) ומוצק (0.5±1.16, p<.05).
דיון: חולי MSA מדווחים על הפרעות בליעה, אולם המחקר הנוכחי לא הצליח להדגים זאת בעזרת הערכת ה-BSE. ייתכן והכלי אינו רגיש דיו להפרעות בליעה קלות, או שאוכלוסיית המחקר לא כללה נבדקים חמורים. הקשר שנמצא בין תת-המבחן הראשון ב-SWAL-QOL (אמירות כלליות הנאמרות ע"י אנשים עם דיספגיה) לבין יכולת העברת מזון מוצק ועוררות הרפלקס בדייסה ונוזל מעיד ככל הנראה על מודעות ותחושות שליליות המופיעות בשלבים אלו של הבליעה בעקבות הקושי.
