במשך שנים רגישות יתר לצלילים אובחנה כהיפראקוזיס. לאחרונה, וכחלק ממכלול אבחנות לרגישות מוגברת לצליל (Decreased Sound Tolerance) הוגדרה מיזופוניה misophonia . מדובר בתגובה רגשית שלילית חזקה לקולות או רחשים ייחודיים, לאו דווקא חזקים, אשר מופקים ע"י בני אדם והינם בעלי אופי חזרתי, כגון רעש של לעיסות, אכילה, הליכה, תיפוף אצבעות, ושריקה. רעשים אלו עשויים ליצור אף תגובה סימפטטית כגון הזעה, כאב בחזה, והתקשחות של השרירים. התיאוריה השלטת כיום היא כי לא מדובר בהגברה אבנורמלית של הקלט השמיעתי במסילות האודיטוריות כפי שמתרחש בהיפראקוזיס, אלא בקשר אבנורמלי בין המערכת האודיטורית והמערכת הלימבית והאוטונומית אשר יוצר תגובות שליליות לצלילים ייחודיים. כל התנסות חדשה ושלילית עם הצלילים המטרידים מחמירה את התגובה שכן מדובר בהפרעה בעלת מרכיב פסיכולוגי - התנהגותי המושפעת מהתנסות. הפתופיזיולוגיה העומדת בבסיס מיזופוניה אינה ידועה, אך מדווח על קומורבידיות בין מיזופוניה והיפראקוזיס (Edelstein et al, 2013, Jastreboff & Jastreboff, 2011).
במסגרת ההצגה יתואר תהליך האבחון של ד`, ילדה בת 8 שהופנתה למכון שמיעה, שפה ודיבור בשיבא עם תלונות של רגישות יתר שמיעתית קיצונית ללחישות ולעיסות. בראיון עומק עם האם עלה כי רגישות זו משפיעה בצורה בולטת על תפקודה בבית הספר ובחוג המשפחה והובילה לבידודה החברתי ולקשיים משמעותיים. יתוארו תוצאות הערכה שמיעתית מקיפה שכללה הערכת התפקודים האָפרנטיים והאֶפרנטיים ואשר הצביעה על הפרעה בתפקוד השמיעתי האֶפרנטי. יוצגו אפשרויות הטיפול המוצעות בספרות וכן תוצג תוכנית הטיפול הניסיונית שנבנתה עבור ד`. מטרת הטיפול היא לשבור את ההתנייה השלילית בין הצליל המטריד לתגובה ע"י יצירת התנייה חיובית חדשה לצליל. ממצאים ראשוניים מהספרות מצביעים על הפחתה משמעותית בתגובות השליליות לצלילים המטרידים ושיפור בתפקוד בעקבות טיפול. מודעות לקיומה של מיזופוניה, אבחון שמיעתי ורגשי מקיף ובניית פרוטוקולי טיפול עשויים לתרום לידוע על מאפייני התופעה ואמצעי טיפול מתאימים.
Jastreboff, J. P., & Jastreboff, M. M. (2014), Treatments for Decreased Sound Tolerance (Hyperacusis and Misophonia). Seminars In Hearing. VOL 35 (2), 105-120.
